|
וענונו והפצצה | |||
|
|||
מהידוע לי על הפרשה, דומה שוענונו עשה כל צעד אפשרי כדי לקרוע את עצמו מהחברה הישראלית. לדעתי, הצעד המשמעותי באמת הוא התנצרותו. יש רק משמעות אחת לאקט כזה לגבי ישראלי. העובדה שהיה חבר בארגונים קיצוניים במיוחד; העובדה שחשף את הסודות הכמוסים ביותר בפומבי - כל אלה מעידים, לדעתי, שוענונו רצה להטיח את סלידתו מהתרבות הישראלית בפרצופה. ועדיין, מה שהוא עשה היה חשוב. הוא לא היה מרגל בשום מובן, והשופט שמגר טעה כאן. לאזרחי ישראל יש זכות - סליחה, חובה - לדעת מהי מדיניותה הגרעינית של ארצם. זהו נושא כבד מדי ומסוכן מכדי שאזרחי ישראל *לא* יגבשו עליו דעה. אבל ממשלות ישראל לדורותיהם העדיפו לקרוץ: לאמץ את מדיניות העמימות, שאומרת ''אולי יש לנו נשק גרעיני, ואולי לא. רוצים לבדוק?'' זו מדיניות בלתי נסבלת במדינה דמוקרטית. וענונו ראוי לפרס על כך שקרע את המסיכה; אחריו, אי אפשר להעמיד פנים שלישראל אין נשק גרעיני. לא בלי לגחך. 18 השנים שנגזרו על מרדכי וענונו מעידות כאלף עדים על האמת שבדבריו. הוא לא היה נכנס לכלא, בבידוד, לכל כך הרבה זמן, אם לא היה מעצבן את מערכת הבטחון - שאת הפן ההוברי שלה ראינו השבוע, במשפטו של תא''ל יעקב יצחק - בצורה יוצאת דופן. יחיאל חורב, אומרים, מתכנן כבר עכשיו את הטריק הלגאליסטי באמצעותו יישאר וענונו מאחורי הסורגים גם לאחר מועד שחרורו. וענונו ביצע, פורמלית, עבירה של פרסום מידע סודי. בכך אין ספק. אבל הגיע הזמן להפסיק לעבור לדום בכל פעם שאיש בטחון אומר שמדובר בבטחון הלאומי. בנושא הספציפי הזה, צריכים כל אזרחי ישראל לשפוט. וענונו ראוי לצל''ש מאת אזרחי ישראל. הוא קיבל מהם 18 שנות מאסר. קלאסי. | |||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |