  
  
  
|
 |
|
||
  אחריות מעשירה-עצמיות ל-fauna סביבנו |
|||
|
|||
מעבר לצו המוסרי הבלתי מותנה הקאנטיאני של אחריות מוסרית לזהים ולדומים לנו במימדים קריטיים - מעבר לגישת כבוד בסיסי כלפי גילויי החיים, בפרט העילאיים שבהם, במערך I-Thou נוסח בובר - - שכן אחרת, אובדן הרגישות, האמפטייה והכבוד לחיים ומורכבותם עשוי לפגוע כחרב פיפיות במערך היכולות והתחושות העילאיות אצלנו עצמנו, ולהטרים מידה של סאוב רגשי וקוגניטיבי - מעבר לכך, הרי שמירת ה-Fauna סביבתנו הינו גורם מאזן ראשוני במעלה נוכח אפשרויות הסתאבות ואובדני איזון נפשי. אלה נגרמים: 1) הן ממידה של אובדן האוטונומייה בסביבה אורבנית מסוככת וסינטטית. 2) והן כרוכים בתופעות ניווניות של כשרים וויסותים מורכבים ועדינים במערכים הקוגניטיביים/רגשיים עקב ביות-יתר שלנו עצמנו, תופעה עליה הצביע האתולוג הדגול Konrad Lorenz . גילויי חוסר איזון כזה עשויים להתבטא הן בהחלשות האינטואיציות והתושייה שלנו נוכח מצבים לא מוכרים, למשל אתגרים קיומיים בסביבה שונה, הן בקריסת יכולותינו להתמודד עם מצבים מורכבים ורבי גורמים, והן בגלישה לגישות מוקצנות, חד כיווניות (שאינן מווסתות אהדדי מספר גורמים שונים זה מזה), גישות הגובלות בהיסטריה רגשית. כך, בסרט E.T מעמד המפגש הידידותי עם החוצנים הינו מרגש במיוחד. זאת כאשר החשדנות והעוינות הפוטנציאלית, הרגשות המוקצנים, מתפוגגים להם באושר של סולידריות, כאשר מתברר שלפנינו גורם ידידותי המעצים את חיינו וחיוניותנו דווקא בעושר של מפגש עם השונה והמגוון. אותו שונה, אשר עם זאת, הינו עדיין דומה לנו במימדים קריטיים ורלוונטי להתמודדות בונה ורעננה בהיבטיה עם עולמנו. האם לא קיים אושר דומה בהפגת החשדנות והאקט הראשון של התידדות של האדם עם חתול, או יונק כלשהו בשמורה? מדוע עלינו לחפש חוצנים שהינם כידוע, נדירים משהו, כאשר הזדמנויות המפגש עם השונה, המעשיר והמאזן נמצאים סביבנו כל העת? קישורים: השונה הדומה לנו - החתול כמשל: http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=792&rep=46452&... | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי