|
התחיל מב. אני סקפטי מאוד, בלשון המעטה, לגבי מה שהעיתונאים כותבים ובעיקר התחקירנים. כל עיתונאי חוקר קונה את עולמו בגילוי סנסציוני אחד, אך על חשבון אותו גילוי אדיר הוא משמיץ ומדכא עשרות ומאות אנשים אחרים לשוא. הם משתווים בעיני לאותו אספסוף שהיה תולה בשער העיר כל מי שלא מצא חן בעיניו.
אי אפשר בישראל להגיש דיבה כנגד עיתונאי. זה יקר וחסר תועלת. ראה את המקרה של הקצין שהושמץ ללא רחם על ידי אילנה דיין ( אחת הגרועות ביותר בתקשורת) ולבסוף בית המשפט העליון זיכה אותה מאשמה בטיעונים מצחיקים לפי דעת משפטנים. לכן זה שלא הוגשה דיבה כנגד גילת אינה מלמדת דבר.
ג. בנושא שרות החרדים בצבא אני כן כדעתך, אך איני מאמין ביעילות ה''גיוס בכוח''.
ד. אני בהחלט מקבל את הערתך לגבי השימוש במונח ''עניות דעת'' ואם פגעתי בכך בשופטים אני באמת מצטער.
השחיתות הציבורית הלכה, מימי קדם יד ביד עם משרתי הציבור (הפוליטיקאים) ונכון להיום היא פורחת בכל מדינות העולם וכנראה לא ניתן לעקור אותה אלא רק לדכא אותה, לכן, בניגוד אליך ולרבים אחרים איני רואה זאת בחומרה רבתי. אנו כציבור זקוקים, לעיתים נואשות, למנהיגים דגולים שיובילו אותנו נכונה. תכונה זו חשובה הרבה יותר ממעידה פלילית כזו או אחרת. |
מירוק עוון וחיי פרזיטיות
