|
ערביי ארץ ישראל תחת המנדט הבריטי נקראו 'ערבים פלסטינים' כשם שהיהודים נקראו 'יהודים פלסטינים'. פלסטיני לא היתה מילה שמזהה דווקא ערבי. הערבים אפילו התנגדו לשם Palestine משום שראו בה מונח של תרבות כובש זר. הם גם התנגדו משום קיומה של האות ''P'' (פּא דגושה) בשם המקום שהיא אות זרה לערבית. כיצד עם יכול לקרוא לעצמו בשם שיש בה אות שאין לו?
רק לאחר שהיהודים נפטרו מהשם ''פלשתינה'' עם הקמת המדינה היא עמדה שוממה לשודם. בתחילה בהיסוס הם התחילו להתקרא בפי עצמם ''ערבים פלסטינים'', במובן של בני התרבות הערבית* שחיים בפלסטין ולקראת שנות ה-70 הם התרגלו לשם הזה והחלו לקרוא לעצמם 'פלסטינים'. אבו מאזן וערפאת עבדו על שני חיבורים מייסדים ל'עם הפלסטיני'. האחד הם סיימו לחבר ב-1974 את 'תוכנית השלבים לחיסול הישות הציונית' ואבו מאזן שקד על ספר שבו הוא בונה היסטוריה דימיונית ל'עם פלסטיני' בעל 10,000 השנים ומנגד הוא מסכם ספר שהמכחיש את קיומו של העם היהודי, מאשים את הציונים בשיתוף פעולה עם הנאצים להשמדת היהודים (על שהתנגדו למפעל הצלבני ציוני). אבו מאזן הגיש את החיבור הזה לדוקטוראט לאוניברסיטת 'לומומבה' במוסקבה ב-1982. שלושת המוטיבים האלה: 'עם פלסטיני' שורשי עתיק, יהודים/ציונים הם צלבנים קולוניאליסטים וספר פעולה להתמודד כנגד הפולשים משרתים היום את החברה הפלסטינית בכל הרובדים.
אבל מאחר וערבי טוב הוא קודם כל מולסמי, הרי שהאסלאם זה הבסיס הרחב, הראשוני והחשוב ביותר שמלכד את האוכלוסיה הערבית והיא זו שמכריעה במצבים הבעייתיים בין אם ל'אינתיפאדה' או ל'הודנה' אבל העיקר היא לשמור על כל מה שהוא 'דאהר אל-אסלאם' בשליטה אסלאמית ולא זרה. ארץ ישראל היא שטח 'דאהר אל אסלאם' ויותר מכך היא גם אדמת הוקף (במעמד של קדושה מיוחדת אצל אללה ונשיאו). ולכן סביר שכל עוד ערביי ארץ ישראל יתפסו את האסלאם כספר החיים שאין בילתו, לא יתכן שלום בארץ. אפשר לראות זאת ביחסם לכל המיעוטים הדתיים במדינות ערב שבמאה השנים האחרונות נרדפו, נטבחו, ברחו והיגרו רובם.
* ערבים זה לא לאום אלא תרבות, ציבילציה. אנשים שחיים באותה תרבות מעשית. הערביוּת אינה מגדירה עם או עמים, אלא רואה באסלאם את המסגרת המחייבת הראשונה והעליונה. מבחינת היום יום הערבים פועלים יותר בחאמולות ובשבטים, וכל ניסון להכתיב מלמעלה מבנה של עם שנגזר מגבולות מקריים ודימיוניים של מדינות חדשות כשל. אנחנו רואים את התוצאה בקריסת המבנה הישן שהוקם ע''י האימפריאליזם האירופאי, ונכון להמתין כיצד יתעצבו פני האזור בעשור-עשוריים הבאים.
המונח ערבים נכנס לשימוש בסוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20 כראיקציה למהפכות הלאומיות באירופה של החצי השני של המאה ה-19 וכתגובה לתחילת הפעילות הציונית. לפני כן הערבים קראו לעצמם ונקראו על ישי זרים ''מוחמדינים'', על שם נביאם מוחמד. |
בית לאומי בא''י
