  
  
  
|
 |
|
||
  מלחמת יום הכיפורים היתה מלחמה מיותרת |
|||
|
|||
ספירו הולך בדרך הקלה שנהוגה עימו והיא להמטיר קללות ונאצות על מבקריו. אם תגובתי רוויה גזענות, שחצנות ויהירות אז כתיבתו רוויה כפליים. אלא שלספירו יש תוכנה של מוסר כפול לפיה הוא מודד מחד את עצמו ואהודיו ובשניה את מבקריו ויריביו. אני חיפשתי וחיפשתי גזענות בדברי ולא מצאתי. בעיוורונו ספירו לא רק תוקף, אלא תוקף לריק ופלא עולם שמיני הוא כיצד הוא מצליח לתקוף בכל דבר שחולקים עליו ולעולם לא יודה שטעה. אבל אם ספירו חושב שגזענות זה לומר שסדאת לא רצה שלום לפני אוקטובר 1973 אז אני מוכן שהוא יקרא לי גזען, ואם ספירו חושב שאם אני אומר שניצחנו במלחמת 1973 זו שחצנות, אז אני שחצן. אבל לפחות אני דובר אמת ולא מתכחש לה בתמורה לשלמוני-דעתי, כפי שספירו מכניע את המציאות ומכופף אותה לצרכיו שלמוני-תועמלנותו. אני חייב לומר שספירו שוב כשל במלאכת ה-Hasbara שלו בעיקר מפני שהוא מתעקש להתעלם מעובדות ודבק בעיקשות למכמני ליבו ולצרכי פרנסתו. אני גם שמח להצהרתו של ספירו ש'' .... ניצחה מצרים במלחמה והצבא הישראלי הובס'', כאשר ישראל נמצאת 100 ק''מ מקהיר, הארמיה השניה מובסת והארמיה השלישית שלה נצורה וצמאה למים, חיל האויר המצרי הרוס מושבת, למעלה מ-10 אלף הרוגים וסאדאת לוחץ מהשבוע השני על האמריקאים והסובייטים לדחוק בישראל להסכים להפסקת אש (דברים דומים גם מול סוריה). אם זוהי תבוסה לישראל, אז נצחון מהו? • חוזה השלום עם מצרים והבעיה הפלסטינית - - - - העניין של הפלסטינים לא הוזכר בחוזה השלום עצמו אלא בנספח לחוזה. ישראל לא הכירה ''בזכויות הלאומיות'' של הפלסטינים, אלא רק בזכותם לחיות בקהילות אוטונומיות ביו''ש ובעזה בתום 5 שנים של מו''ם בין הצדדים (שכמובן לא התקיים בידיעת ובקבלת כל הצדדים). לצד ההסכם הזה השאירו קרטר וסאדאת מכתבים נלווים בהם הגדירו את ציפיותיהם מההסכם. כמובן שבנספח הזה אין שום דבר החלטי ומחייב, כי נכללו בו ירדן ופלסטינים שלא היו שותפים למו''ם על כתיבתו. לכן אין במסמך הזה דבר וחצי דבר שחייב את אחד הצדדים, ובודאי לא התחייבות משפטית או פוליטית ישראלית כלפי הפלסטינים, אלא רק הצהרת כוונות שגם היא לא מחייבת. • ספירו יכול להצטייד בראיון נידח בעיתון טיימס, אבל שם סאדאת לא דיבר על שלום עם ישראל. מעבר למה שמספרים לעיתונים בעיקר זרים, סאדאת דחה כל הצעה ישראלית להידברות במטרה להגיע להסכם שלום. תביעתו המקורית של סאדאת היתה נסיגה ישראלית מלאה תמורת הפסקת אש. גם הצעת משה דיין לסגת כ- 30 ק''מ מהתעלה כדי לפתוח את תעלת סואץ לפעילות כלכלית נדחתה ע''י המצרים לאחר שהם העלו שוב ושוב כל מיני תנאים שמטרתם היתה למוסס את ההידברות. מסתבר שסאדאת היה זקוק להישארות ישראל בתעלת סואץ כדי שהוא יוכל להוציא את תוכניתו הצבאית המשחררת לפועל. מספטמבר 1970 ועד אמצע 1971 היה סאדאת עדיין עסוק בביסוס מעמדו כנגד אופוזיציה בתוך מפלגתו (הדחת סגן הנשיא עלי סברי ובכירי מפלגה שהתנגדו לסאדאת). גם אם ספירו הבין את אשר הבין זה מחייב רק אותו ולא חייב את סאדאת. אבל סאדאת פעל אז מול רוג'רס וגונאר יארינג ותבע נסיגה ישראלית מלאה בתמורה להפסקת אש. בפברואר 1971 הגישו הצדדים עיקרי דברים לגונאר יארינג ודובר אז רק על הסכם ביניים עם נסיגה חלקית של ישראל. גונאר יארינג החזיר מטעם עצמו טיוטת עיקרים להסכם שלום שכללה נסיגה ישראלית מלאה תמורת שלום. אבל לא נכללו סעיפים המגדירים את השלום, כמו למשל הפסקת החרם הכלכלי על ישראל. מצרים עמדה על כך שקודם ישראל תיסוג מכל סיני ומעזה ותגיע לפתרון של שלום עם הפלסטינים תוך התחייבות ישראלית לנסיגה מלאה לגבולות 67', ורק אחרי כל זה מצרים תואיל בטובה להצטרף לשיחות השלום. מצרים עמדה על כך שצבא סובייטי ישתתף בכוחות האו''ם בשטח המפורז משני צידי הגבול באופן שווה. עֶמדה זאת, שהשתכללה בין 1971 ל-1973, עָמדה על תילה עד פרוץ המלחמה. האם זוהי הצעת שלום? או נכון יותר כ א י ל ו הצעת שלום כדי להטעות את ישראל? כלומר האגדה שמצרים הציעה שלום ב-1971 או בכלל לפני אוקטובר 1973 היא בלוף אחד גדול. מצרים הציעה תנאים על תנאים שאינם קשורים בכלל בשלום והיא לא התחייבה מלכתחילה לשום שלום בעקבותיהם. גולדה דחתה בצדק את הצעתו של סאדאת שרק הראתה שהוא לא מתכוון ממש לשלום. מעבר לכך, מי מציע שלום [סאדאת] אבל עד תאריך מסויים (ספטמבר) ואם הפרטנר [ישראל] עונה שמקובל עליו להיפגש בתאריך מסויים לאחר אותו תאריך [כוונת גולדה היתה להיכנס למסלול שיחות לאחר הבחירות שהיו מיועדות להתקיים ב-30 באוקטובר 1973)? הרי סביר להניח שמטרתו מלכתחילה לא היתה שלום, אלא רק להרדים את ישראל ולהפתיעה במלחמה. לכן יש לראות בסאדאת כפושע מלחמה שרמס את השלום בטנקים שלו. למרות כל אלה הנהגת המדינה כשלה מלהאזין לדבריו של סאדאת שחזר עליהם שוב ושוב שבכוונתו ''להפשיר את הקיפאון המדיני באזור'', ''להקריב מיליון מצרים'' וכו'. ולעשות חיבור ישיר ומתחייב לפי שינויי הערכות הכוחות המצריים (והסוריים) ב ש ט ח , בעיקר החל מסוף אוגוסט 1973, וכל זאת לא (*לא*) בכפוף לשום דיווח מודיעיני כלשהו, גם לא לדיווחו של היקיר ''בבל''. ובכל זאת היו דיווחי מודיעין לרוב שמצרים מקדמת כוחות לקו ונערכת למלחמה. אלא שכל האמורים לשמור עלינו נרדמו בשמירה ולא נערכו למקרה של מלחמה, כדרך שעשו בכוננות ''כחול לבן'' 5 חודשים קודם, אולי בגלל שבסוף לא היתה מלחמה והרמטכ''ל חטף ביקורת. אילו נערך הצבא מבעוד מועד, כמו שכל צבא צריך היה לעשות, אילו היה משיג כוחותיו מקו ''בר לב'' או לחילופין מתגבר אותם למרך קרב, אילו היו מגייסים את האוגדות ומבצעים תרגילי קרב בעומק סיני (לאימון הכוחות ולרענון תוכניות קרב), כמו שכתוב בספר, סביר שהמלחמה שוב היתה נדחית או אם היתה פורצת, צבא מצרים (וסוריה) היו מוכים בעודם בתוך גבולותיהם. • ג'יהאן סאדאת, אלמנתו של הנשיא המצרי, העידה בראיון שנתנה בשנת 1987, שלא היתה לבעלה כל כוונה לחתום על הסכם שלום עם ישראל לפני מלחמת יום הכיפורים. היא טענה שסאדאת היה זקוק למלחמה נוספת כדי לנצח ולפתוח במשא ומתן מעמדה שווה. היא אמרה: ''בעלי היה איש של שלום, אך כמנהיג ערבי, לא היה מוכן לשבת עם ישראל ולהרגיש שהוא 'נמוך'.'' •• דרך אגב מי שזילזלו בסאדאת עד 1973 היו אלופי צה''ל, עיתונאים ואקדמאים שרובם היו שייכים חונטות שמאלניות שנהגו לפי רוחו של השלטון הסוציאליסטי. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לעניין ה''אילו'' של גדעון ספירו |
|||
|
|||
* ''אילו'' - - - - טענת ה''אילו'', שספירו מיהר לשלול ולגנות אותה, מנסָה להראות לספירו את העובדה שישראל בכל זאת היתה חזקה מספיק לעמוד מול כל סוג מתקפה ערבית ואילו הנהגתה המפא''יניקית היתה נוהגת בשיקול דעת ובאחריות כי אז המלחמה היתה קצרה יותר והנצחון היה ברור הרבה יותר, עד אשר ספירו לא היה יכול להכחיש אותו. שאלת ה''אילו'' נהוגה בקרב ההיסטוריונים ובכלל אנשי רוח, מדענים, סוציולוגים ואחרים, ובאמצעותה מתחקרים בעיה או אירוע, סורקים את מרחב האופציות וסבירותן להתקיים, במטרה להסיק מסקנות ראויות ללימוד לקחים ולתיקון הדרך. ה''אילו'' מאפשר ללמוד ולהפיק לקחים להבא. ההסטוריון ארנולד טוינבי פירסם ב-1969 שני מאמרי דיעה על ''מה היה קורה אילו אלכסנדר מוקדון היה מתנהל אחרת'' – האחד מאמר המנתח אפשרויות מה היה קורה אם היה מגיע לזיקנה לאחר שהיה כובש את כל העולם הקדום מסין ועד לקרתגו. ובמאמר השני הוא מנסה להעריך מה היה קורה אם פיליפוס אבי אלכסנדר לא היה נרצח צעיר אלא הורג את בנו אלכסנדר וממשיך במסע כיבושיו במקומו. הדבר נחשב דווקא לכתיבה אינטלקטואלית מעוררת מחשבות, חקירה ובדיקה של הנרטיב ההיסטורי המצוי. אבל לא רק היסטוריונים נחשבים מעלים אופציות של ''מה היה קורה אילו'', אלא אפילו כותב נידח בשם גדעון ספירו עצמו שקובע (1) ''על הרקע הזה קיבלה הפגישה עם מקגוורן ערך מוסף מיוחד, וחשבתי בליבי, מה היה קורה אילו חברי הקונגרס היו כמו ג'ורג' מקגוורן, ומה היה קורה איתנו אילו נבחר לכהן כנשיא ארה''ב. אמריקה הייתה אחרת, קרוב לוודאי גם המזרח התיכון, וישראל לא הייתה יכולה למשוך כיבוש בן 45 שנים'' דיון 7144 . (2) ''אילו גרמניה הנאצית הייתה מתרכזת רק במלחמה ביהודים, יש להניח שמלחמת עולם לא הייתה פורצת, והפלישות לפולין, צ'כיה, רוסיה, סקנדינביה, יוגוסלביה, אפריקה לא היו מתרחשות''. (3) ''מה עוד ואילו ששת המיליונים היו חיים בישראל, חלק ניכר מהם לא היה מוכר כיהודים... '' (4) ''תארו לעצמכם כיצד הייתה מתפתחת ההיסטוריה אילו היו בגרמניה מיליון סרבני כיבוש ובישראל עשרות אלפים .... ''. ובהמשך אני עונה לו ב''אילו'' משלי. דיון 7309 . (5) ''אני מצטרף לדעתו של זהבי ואחרים כי אילו היה מדובר בעבדאללה, מוחמד ואחמד שהורשעו בלינץ' נגד יהודי הם היו חוטפים בין 10 ל-30 שנים.... ''. (6) ''אילו מדינת ישראל הייתה דמוקרטיה המכבדת זכויות אדם, היא הייתה מגלה אפס סובלנות כלפי פוגרום בפלסטינים תמימים... ''. דיון 7422 . כלומר, כשרוצים אז יכולים...... סאדאת לא קטף שום ''פירות נצחון'' כשישראל נסוגה מסיני אלא קטף את פירות תבוסתו למרות הכל, משום שישראל היתה והינה מדינה רודפת שלום גם במקומות שהיא מנצחת ומכריעה את אוייביה. האבסורד שאויביה יכולים לפתוח נגדה במלחמות והם לעולם לא יסכימו לשלם על כך בנכסיהם. כשישראל מנצחת חובה עליה למסור את השטחים שכבשה כי היא ישראל, למרות שחלק מהשטחים הם שטחים שבמחלוקת מבחינה משפטית-היסטורית-מדינית. סאדאת עשה שלום עם ישראל בתמורה לנסיגה ישראלית מסיני. משום שהוא הבין שהוא חייב לעבור לצד האמריקאי של החיים. סאדאת יכול היה לעשות את המהלך הזה משום שהוא הצליח בתחבולות ה-Hasbara למרוח את עמו ואת שאר עדת מעריציו בישראל שבראשם נחרט הזיכרון שהוא כאילו ניצח ב-1973. לא לחינם מוזיאון המלחמה בקהיר מכיל רק את המהלכים הצבאיים עד ה-9 לאוקטובר כי החל מה-10 לחודש הצבא המצרי איבד הנהגה ושליטה ברמת הפיקוד העליון וכוחותיו הוכו בשטח. לקח עוד 6 ימים עד אשר גם הדיביזיות והחטיבות בשטח נהרסו והתפרקו. חציית התעלה היתה מכה בכנף של מכונת ההסברה המצרית, ומצרי טוב היה חייב להתעלם מכל אלה כדי לדבוק בנצחון. מה שאנחנו למדים כאן, בין השאר: שהסטודנט גדעון ספירו ראה את המציאות המיוחדת שהוא בנה לעצמו בעיניים הורדרדות שלו. למזלנו מאז ועד עתה הוא נותר בודד בצריח שלו, כשה''מצפן'' שלו ושל חבריו מצביע תמיד מעלה אחת שמאלה יותר מדי. זה לא זיוף, זו האמת שלו. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי