|
אז הניו יורק טיימס כתב. אז מה? מי שרוצה לחגוג על הדם שמח למספר הזה. אבל מי אמר שהוא אמת? הרי המספר הזה נמסר לעיתון ע''י ''Palestinian leaders'', מי? מה? כמה? מתי? מי ניהל רישומים אמיתיים ומדוייקים מאז ה-4 ביוני 1967? בעקרון מדובר ב''לופט גשעפט'', הפרחת מספרים באויר. לכל היותר אפשר לטעון שזוהי הערכה מאוחרת של אותם ''מנהיגים פלסטינים'' מהשנים האחרונות, מאז הם החלו לפעול בשטח בצורה מאורגנת. ואז הפם השליכו לאחור והכפילו בשנים שעברו מאז 1967. אבל כמו שידוע לכולם מכת עצירות הערבים החלה רק באינתפאדה הראשונה. אבל גם אז היקף המעצרים היה קטן יחסית להיקפם באינתיפאדה השניה ומאז ועד היום. המספר חסר המשמעות העובדתית ''800 אלף'' כולל גם מעצרים חוזרים ונשנים של אותם פעילי טרור ופעילי שטח. יש 'יעדי חקירה' שנעצרו לחקירה יותר מ-10 פעמים, 20 פעמים, ולאחר חקירה של יום, שבוע, חודש הם שוחררו שוב ושוב. קרוב לודאי שהרשימה מדומיינת הזאת כוללת גם עצירים פליליים בלי קשר למלחמה בטרור. גם ילד שזרק אבן על חייל שנעצר, הוזהר והוריו נקראו לנזיפה וקיבלו את ילדם לאחר זמן קצר נכללים ברשימות האלה..... כלומר.... אם האמת באמת היתה חשובה לערבים. לפי חישוב זה ישנם 17,500 מעצרים מכל סוג בשנה. כלומר, אם חצי מהערבים האלה קשורים לטרור ויש סיכוי שהם נעצרו פעמיים, אז המספר הזה כבר מתקצץ לשני שליש - חצי. אם חלקם נעצר 3, 5,או 10 פעמים, אז הנתונים אולי מתאזנים ו'עושים שכל'. אני נוטה להניח שהמספר הזה מדומיין בכוונה תחילה, הוא משליך מהאינטינסיביות של ה-20 השנים האחרונות, לעומת השנים שלפני כן היו בית הבראה לערבים, מציצת האצבע ברוק התעמולה והנפתה לראות לאן נושבת הרוח. ככה תמיד עושה הצד שמפסיד את האמת והצדק ומנצח בתעמולה והקונספירציה.
אכן, אין סיכוי ל''עם הפלסטיני'' להיות בן חורין כל עוד הוא מתקיים מהדם של ארגוני הטרור שלו. אותו עם מדומיין מדם, הוא עם די מוזר, הוא עם שקיים רק כאשר הערבים עומדים במריים נגד ישראל. אבל כשצריך לחיות בינהם כבני אדם, אז העם הזה מתפרק. מספיק לראות כיצר 20 עמים ערביים ''אותנטיים'' התפרקו לעיננו ממש בשנתיים האחרונות, כי הם התחילו להתמודד בתוך עצמם, ולא עם אוייב חיצוני מלכד.
אכם אלה הנקראים פלסטינים הם אוייב מר של ישראל ועלינו לנהוג בהם כאוייבים. אם הם רואים את עצמם כעם אז עלינו להתייחס אליהם כעם. כשהם מחבלים עלינו, אנחנו צריכים להכות בהם פי עשר ומיד. ככה נוהגת כל מדינה דמוקרטית מתוקנת כמידתה של ישראל. רק ההבדל הוא שהאמריקאים והבריטים, הצרפתים והנורבגים לא נלחמים חצי עולם מביתם נגד הטרור האסלאמי באפגניסטאן, כי יש איום ישיר ומיידי להשמדת מדינותיהם. אבל אנחנו נלחמים יום יום נגד טרור אסלאמי מדינתי וארגוני (טרור) על ביתנו ממש. מכאן שזכותנו להכות ולהכריע את אוייבנו גדולה מזכותם של בריטניה ונורבגיה שוחרות השלום. |
המספרים עושים לו את זה
