|
ע' יקירי,
אם נסתכל אחורה אנחנו נמצא שהמודיעין ש/לנו שגה לאורך כל הדרך. רק לדוגמא אני אזכיר את אליהו ששון ז''ל, שהיה איש המחלקה המדינית. האיש היה יליד דמשק, שלט בשפה הערבית ובתרבותה. ב-1948 הוא אמר לבן גוריון וחברי הממשלה, כי בהתאם להתפתחויות המדיניות לא יהיה מנוס ממלחמה. גם אז הם אמרו שהערבים לא יעזו. סופו של דבר אנו מכירים את ההיסטוריה.
יש לנו תקלה בסיסית בינינו לבין שכנינו. אנחנו לא מכירים לא את שפתם ולא את תרבותם - וזה בעוכרינו. בעברי הצבאי שרתתי בוועדה הצבאית המשותפת ישראל-מצרים ליישום הסכם השלום, באחד הימים נערך דיון במטה שלנו על הצורך בקציני קישור. אני הדגשתי אז שאחת הדרישות הבסיסיות לתפקיד, הוא הצורך בידיעת השפה הערבית - לפחות לצורך התקשור. סגנו של דב שיאון קפץ ואמר ''שהמצרים ילמדו עברית, למה אנחנו צריכים לשבור את הראש בנושא זה''. ברגע שהמנטליות בין שני גופים שונה לחלוטין תמיד יהיה קצר בתקשורת ובהבנה.
מעבר לזה אשרף מרואן לא היה סוכן כפול, הוא היה איש של סאדאת מהתחלה. שלוש פעמים שאלה גולדה מאיר את ראש המוסד צבי זמיר: ''איך אתה מאמין שהאיש יבגוד בחמיו (נאצר), איך אתה מאמין שהוא יבגוד בסבא של נכדיו?'' אבל הוא אמר לה שהכל בסדר - זה בדוק. |
הנחות היסוד חשובות יותר
