|
לא נוכחתי שגוזמתו המכוונת של ספירו על ב''גל של חרדה'' שעבר ישראל לנוכח מאגר הנשק הכימי המצוי בידי משטרו של אסד אכן עלינו. הייתי מדייק ואומר שעבר ''גל של אדישות ואי איכפתיות''. אבל לעזאזל המציאות אם אפשר להגזים ולתארה סובייקטיבית כך שתתאים למטרות הפוליטיות של הכותב, בעיקר בגירסתם באנגלית?
מבחינת הישראל המצוי יש סיבות טובות לשמחה משום שסוריה מתרסקת מבפנים. הפירוד הוא כבר לא בין האזרחים העצמם, אלא בין השבטים והמפלגות הקיימות. העלאווים נלחמים בסונים, אבל יש סונים שנלחמים עם העלאווים נגד הסונים. שאר הכורדים, הדרוזים, הנוצרים ואחרים נגזרים לשם ולשם, והכורדים לוקחים כיוון לשחרר את אדמתם ולהחזיר לעטרתה את מדינתם שהתקיימה מעט שנים במאה ה-20 של המאה ה-20. מי יודע? אולי הכורדים שבסוריה יתאחדו עם אחרים הכורדים שבצפון עיראק?
המבנה הקלאסי של סוריה חוזר להיות כפי שהיה בהקמתה, 5 מדינות שיבטיות. לכן המלחמה מרסקת את כל הצדדים ומחלישה את מה שיוָותר אחר כך, מוחלש יותר. ככל שסוריה תהיה חלשה יותר, ככל שסוריה תתפצל למדינות שיבטיות כבראשית דרכה, כך יהיה טוב יותר לישראל ולמזרח התיכון.
לגבי האיום הכימי/ביולוגי האפשרי על ישראל, ישראל חייבת להיות עם האצבע על הדופק ובמקרה של זליגת הנשק הזה למורדים או לחזבאללה, או במקרה שאסד יורה לצבאו להפעילם נגד ישראל, תצטרך ישראל לבצע תקיפה מקדימה על הארסנל בכימי/ביולוגי, תוך השארת כל הלכלוך הזה על אדמת סוריה. |
יש כימיה עם ואפשר גם לטפל מבצעית בנשק הכימי של הסורים
