| כל נסיון להעריך מה יהיה, הוא תכנון תיאורטי. אבל תכנון הוא כלי לניהול נכון, שמאפשר שליטה במצב ברמה יותר טובה. ניהול נכון עוקב ומשווה כל הזמן בין המציאות והתיכנון ומנסה לתקן (אם אפשר, או אם רצוי, או אם יש בחירות וכו'). כך זה כמובן בנושא הגרעון, ובנושאים אחרים שהם הערכות בהן עוסק המאמר.
אינני זוכר מה היה יעד הגירעון ב-2009, אבל אני יודע ששיעור הגירעון (בתמ''ג) קפץ לכ-5.1%. הוא היה 2.1% ב-2008, 3.7% בשנת 2010 ו-3.3% בשנה שעברה. בשנת 2009 היה מיתון ולכן שיעור הגירעון קפץ בגלל מה שנקרא ''המייצבים אוטומטיים'' (הוצאות שעולות באופן אוטומטי בזמן מיתון ויורדות בזמן צמיחה וגם הכנסות שיורדות בשעת מיתון ועולות בזמן צמיחה).
זה בערך הרקע למה שקורה כעת בהתייחסות לשנת 2012 (וגם 2013). צריך לזכור שבמשק מתתח מיתון ולכן לא צריך להיות מופתע אם הגירעון שוב יקפןץ ל-5.1%. לטעמי גם לא צריך להילחם בהשפעת ''המייצבים האוטומטיים'': א. אם מדובר בטטווח הקצר, ב. השפעתם מונעת את העמקת המיתון המתפתח. ג. אם מה שקרה במיתון הקודם הוא סימן לבאות לא צריך לחשוש שבגלל שנה אחת יצא המצב משליטה. הרי מיתון עמוק יותר הוא בעייתי יותר. |