| שטיין לא הוכיח את האמירה שאתה מצטט, הוא מסתמך על כך שבכל ארוע של ''חזרה לארץ'' השתתפו מעטים מתוך העם היהודי ומסקנתו הייתה שהם לא היו מעונייניםן בכך. זו כמובן אינה הוכחה לדבריו אלא מסקנה מצילום מצב. אז מדוע עלי להפריך את מה ששטיין לא הוכיח? בפיסקה השנייה אתה עונה על הסיבה העיקרית. בכל זאת אנסה להפריך את מה ששטיין לא מוכיח. ראשית ישנה התפילה החוזרת על עצמה מספר פעמים ביום ובה נכללת הערגה לארץ ישראל ולירושלים בפרט.עצם אמירת התפילה מוכיחה על הערגה המנטלית, לפחות, לעלות לארץ ישראל. שנית. ישנו האירוע של שבתי-צבי שהצליח לעורר באופן יוצא דופן בקרב כל יהדות אירופה את התקוה למימוש הריבונות על ארץ ישראל. הוא קבע תאריך יעד וידוע כי אלפי משפחות יהודיות חיסלו את עסקיהן ומכרו את רכושן בכדי להיות מוכנות להגיע ראשונות לארץ ישראל.זאת לא הייתה תופעה של בודדים אלא של אלפים שהקיפה כמעט כל ארץ וארץ באירופה. נסיונות לחדש ריבונות בארץ ישראל הכבושה דינן היה כהכרזת מלחמה על השליט. ברור שליהודים לא הייתה היכולת לעשות זאת. נסיון רציני נעשה על ידי דונה גרציה בטבריה במאה ה-16. כל יתר הנסיונות היו להקים או לחדש או לתגבר עיר זו או אחרת מתוך תקוה שזה בעתיד יביא לריבונות מסוימת. |