  
  
  
|
 |
|
||
  יום גדול, תקוות קטנות |
|||
|
|||
למפלגת העבודה, לא היתה שום זכות מוסרית לגעת בשררה ולו בקצות-ציפורניה, לאחר שהרסה וקילקלה כל כך הרבה בזמן כל כך קצר. נכון - מי שהרס וקילקל זה ברק. אבל מפלגת העבודה עמדה מאחוריו ותמכה בו בבחירות 2001. כל דקה שהיתה להם שותפות בשלטון, נבעה מרחמנות אינטרסנטית לפנים משורת הדין, שנקט בה אריק. רחמנות מזיקה, הרסנית, מטופשת, מיותרת ובלתי מוסרית. אני מקווה שמי מאוהדי פואד יוכל להסביר לי על מה ולמה פרש מהממשלה. אני לא הצלחתי להבין את מסתרי גאוניותו המבריקה. לי הוא נראה דווקא אוויל גמור: גם התפטר, גם אף אחד לא מבין על מה, וגם הפסיד מהצעד שנקט. שרון ייאלץ, ייאנס ממש להקים ממשלת ימין, אבל אל דאגה, עמיתיי השמאלנים: שום דבר לא ישתנה באופן יסודי, כי יעדיו ודעותיו של שרון לא השתנו. לכל היותר הוא יסטה מעט ימינה, כתוצאה מלחצים קואליציוניים, אבל הוא עדיין ימשיך לחפש בנרות את הרוצח הרפורמטור המתון, שלידיו יוכל למסור בהשקט ובביטחה את המולדת האחת והיחידה שלנו. עם זאת, עליי להתוודות בחפץ-לב, שאני חש עונג עצום למראה שפלותם, עליבותם של ''שרי'' מפלגת העבודה, שבקרוב יהפכו לחברי כנסת עם דם אדום (מלבד וילנאי, שייאלץ לחזור ולכהן כאזרח מן השורה). במיוחד נחה עליי רוחי בראותי את פרצופו של שר החוץ, שבפעם המי-יודע-כמה הושפל ודוכא. אמת, זה תענוג קטנוני משהו, סדיסטי משהו, אבל מותר מדי פעם... לא? בהצלחה לשר הביטחון המיועד. (כל זאת אם לא יחזור בו פואד עד כניסת השבת). | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי