|
א. לימוד והכרה חייבים. הטפת מוסר והתנשאות? זו בחירה אישית של כל אחד ולא קשור ללימוד המציאות. אני לא שולל דרך אגב הטפת מוסר במקום שהיא משרתת את האינטרסים שלי (של ישראל).
למשל, מותר לי לטעון ששליחת מתאבדים וקסאמים כדי לרצוח אזרחים ישראלים לא משרת את האינטרס הפלסטיני. זוהי אמירה ''תבונית'' לכאורה שמותר לי לחשוב לפיה. ולא חשוב שהפלסטיני יגחך ויצחק עלי שאני מתיימר להכיר אותם ולא יודע כלום, כי פעילותם זאת לא באה לשרת אינטרס פוליטי כלשהוא שלהם, אלא אינטרס חברתי-דתית-תועמלני של גיוס החברה הפלסטינית סביב הנרטיב הדתי האסלאמי כדי שהיא תתפצל ולא תאבד את חוט השדרה שלה במאבק המתמשך של הפלסטינים נגדנו.
כלומר, יש כמה זוויות להסתכל על אותה תופעה וחשוב להגדיר כל פעם את זוית ההסתכלות ומטרתה.
בנוסף, כישראלי מותר לי לומר, מעבר לביטוי ''התבוני'' לשלב גם אמירה מוסרית או ריגשית כנגד תופעת שליחת המתאבדים והקסאמים. זה מקובל גם בפוליטיקה.
ב. קל להגדיר מהי מדינה טוטליטרית ומכאן שקל להגדיר גם מהי מדינה דמוקרטית. אני מסכים שיש גבול אפור לפעמים לגבי אותן מדינות/ישויות שנמצאות בדיוק באמצע. אבל זה לא המצב כשמדברים על מדינות ערב. מדינה דמוקרטית אינה רק מדינה שמנהלת בחירות פתוחות לכל ובפיקוח גוף בינ''ל. בחירות הם רק סעיף אחד וראשון בהגדרת הדמוקרטיה. דמוקרטיה צריכה להתנהל כמדמוקרטיה ויש לכך מבחנים מעשיים רבים. שוב, שום מדינה ערבית לא עומדת בקריטריונים האלה.
ג. לא יודע אם הצעת החוק היא ''ליצנות'' יותר מאשר להיכנס לתהליך שלום עם ארגון טרור שדוגל בהשמדת ישראל. בינתיים הליצנות הראשונה היא רק על הנייר וגם אם תתקבל כלשונה היא לא תפגע בנו, בשעה שהליצנות השניה פגעה בישראל, הרגה אלפים מאזרחיה והובילה אותה למסדרון פוליטי מסוכן. |
צמד ליצנים
