|
מתבססת על העיתונות הישראלית.
אני נתקלתי במקרים רבים של סירוב לפרסם עוד משנות השבעים כשעבדתי בחברה פרטית לאבטחה וחקירות.
רפ''ק בדימוס יצחק קרן, יו''ר העמותה ''צדק לעמוס ברנס'' ומי שבאמת חקר את פרשת רצח רחל הלר, ניסה להעביר לעיתונות חומר מדהים בפרשה. אני ראיתי חלק מהחומר והוא באמת מדהים, והעיתונות סירבה לפרסמו.
גם פרשיות מינוריות בהרבה לא זכו להגיע אל הציבור. לאחר הרשעת הנערים בפרשת רצח נהג מונית רוט אחד מחברות של ערוץ 2 הזמינה סרט בחברת הפקת הסרטים מסוימת ולאחר מכן סירבה להקרינו, למרות ששילמה עבור הסרט. בתחילה המפיק הצטער על כך, אבל מאוחר יותר גילה שבידו מכרה זהב. המפיק השיג ויתור על זכויות מהחברה המזמינה והתחיל להקרין את הסרט במתנ''סים רבים בהזמנת חברת המתנ''סים או המשטרה בנושא אלימות בני נוער כאשר הוא גובה תשלום עבור כל הקרנה.
מה היו השיקולים של מזמיני הסרט לוותר עליו לא ברורים עד היום.
נודע לי גם על המקרה בו בעלי אינטרסים הצליחו לחסל עיתון-מקומון (מהצפון) בגלל גילויו בנושא תשלום השוחד של הקיבוצי הסביבה לרבנות (העיתון נסגר באמצע שנות השמונים).
נתן גפן
קישורים:
מסמכים וקטעי עיתונות: http://n.jemix.co.il |
דעתך על העיתונות הישראלית
