  
  
  
|
 |
|
||
  [•] אולי זה יעניין אותך |
|||
|
|||
כאשר דרך העיתונאי הגרמני במחנה הפליטים הפלסטיני ''עאידה'', ופגש את האנשים שחיים שם, הוא חזר מבוהל ומפוחד. הוא מדווח על תקוותם העגומה ''להחזיר'' לעצמם מדינה שרבים מהם מעולם לא דרכו בה. זהו תרגום הכתבה שפורסמה במגזין ''סיסרו'' הגרמני. מחנה הפליטים ''עאידה'' קיים בבית לחם מאז 1950. כיום חיים בו קצת יותר מ-3,000 תושבים, צאציהם של אותם ערבים שברחו מישראל בזמן מלחמת העצמאות הישראלית ב-1948. מחנה הפליטים מתוחזק ע''י אונר''א וזה ממש לא נראה כמו מה שהייתם מצפים מ''מחנה''. עאידה מורכב מבתים שנבנו בצורה מאסיבית ומזכיר יותר שכונה מאשר מחנה. אפילו לא שכונת עוני. בכניסה למחנה ישנו מפתח מעוטר ענק עליו נכתב באנגלית וערבית: ''לא למכירה''. לא קשה לנחש מה לא עומד כאן למכירה: האדמה הערבית בין הירדן לים התיכון אשר צריכה להיות ''נקיה'' מיהודים וממדינת ישראל, ללא כל הסכם שלום. האם זו רק הפרשנות שלי או המציאות? מיד נראה. [•]... לאחר סיום לימודיה חזרה חולוד לעאידה במטרה ''לחזור'' לישראל, על אף שמעולם לא היתה שם. ''ההחלטה להשאר פליטה היא החלטה פוליטית'', היא מודה. עבורה ועבור שאר התושבים בעאידה אין שום אפשרות של התחלת חיים חדשים במקום אחר, או רצון להפוך לאזרחים מן המניין, שכן אז הם יאבדו את מעמד הפליטות שהעונק להם מאונר''א. ''אנחנו לא רוצים נורמליזיציה'', היא אומרת, ''אנחנו רוצים להשאר פליטים כדי לממש את זכותנו לשוב יום אחד''. בנקודה הזאת חייב להאמר משהו על אונר''א. באום יש שני אירגוני סיוע לפליטים: אונר''א, שנועד לסייע לפליטים הפלסטינים, ו-UNHCR (נציבות האו''ם לפליטים), שמטפלת בשאר פליטי העולם. ההבדל הוא שב-UNHCR יש חובה כלפי הפליטים שעזבו את מדינתם. מעמד פליט זה לא דבר שעובר בירושה ולכן הטיפול בהם ועמידה על זכויותיהם רלוונטית לדור הראשון בלבד. [•]... אני חוזר אל המחסום, תיירים נוצרים רבים עומדים איתי בתור. אני לוקח נשימה עמוקה, יש לי הרבה מאוד מה לספר מהחוויה המדכאת שעברתי. אני חושב על מאמר של הסופר מייקל קלונובסקי, במהלך ביקורו לירושלים, שכותרתו הייתה ''מערכת הערכים שלי''. אני שמח שהביקור הזה זיעזע אותי, זה אומר שאני נמצא במקום טוב בחיי. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי