| גם אם נניח שמדינות ערב מוכנות לדמוקרטיזציה יותר משהיו הצרפתים מוכנים לה בתחילת המאה ה-19, אז גם כך יש לנו עוד זמן לכך שהעמים הערבים (שככל שהמסגרות של המדינות הטוטליטריות מתפרקות) יפנו למציאות דמוקרטית.
צריך לזכור שדמוקרטיה היא קודם כל תרבות שלטונית ודרך חיים ולא רק הליך דמוקרטי טכני של בחירות שג'ימי קרטרים מפקחים עליהם. החברות הערביות צריכות קודם כל להשתנות, להבין שחוקים חילוניים חלים במרחב הציבורי של הדמוקרטיה ולא חוקי החדית'.
כיום רוב הערבים במדינות הערביות המובילות לא יוותרו על אסלאם מדינתי ועל מדינה אסלאמית, במובן הדתי (להבדיל ממדינה יהודית שכוונתה מדינה של העם היהודי). |