  
  
  
|
 |
|
||
  בקיצור, כיום ניתן להתגבר על הבעייה הזו בקלי קלות. |
|||
|
|||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לפני שלש שנים בערך |
|||
|
|||
איך מתגברים על זה היום, האם הם מרשים לצלם קטעי עתונות? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מה שקורה הוא... |
|||
|
|||
שהראש המרובע שלנו מוביל אותנו למחשבה שאסור לצלם בגלל בעיית זכויות יוצרים או משהו דומה. פעם אחת - לאחר שגם לי נשבר מלהעתיק - שאלתי מדוע בעצם אסור לצלם. ואז, למרבה התדהמה, הסבירו לי שהנחת הכרך על מכונת הצילום מקלקלת ומפרקת אותו (את הכרך). למחרת הבאתי את המצלמה הדיגיטאלית שלי וצילמתי בטירוף את כל מה שבא לי (כולל את מה שהעתקתי לפני כן). לפני הצילום הינחתי בצמוד לידיעה מן פתק קטן - סליפ כזה - ועליו רשמתי את שם העיתון ותאריך הידיעה, כך שאוכל לזהות בהמשך לאן הידיעה שייכת. יתרון נוסף של השיטה הזו הוא בכך שבסוף ''יום צילומים'' מרוקנים את כל התכולה לתוך המחשב, ואז - בעזרת החלונות + התוכנה של המצלמה - אפשר לעבוד בכיף מול הקטעים שצילמת. בכל מקרה, ניתן אח''כ לשמור (ולצרוב בדיסק) את כל מה שצילמת - על פי כל מיני חיתוכים לפי העניין - ואז יש לך ''ארכיון'' קומפקטי, זמין ונגיש. הערה טכנית: כדי לא לבזבז בטריות לצורך צילום, רצוי לבצע את המלאכה ליד הקיר באזור השקעים - בעזרת הטרנספורמטור של המצלמה. עוד הערה: לפני הצילומים יש לנטרל את הפלש של המצלמה (זה יוצא טוב גם בלי פלש), כי אחרי הכל הספרייה זה לא סטודיו לצילום. בקיצור, כדאי לפעמים לשאול שאלה אחת כדי לא להעתיק ידנית כמו אהבל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| טוב לדעת, ובכל מקרה אז עוד לא היתה לי כזו מצלמה |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אגב, אפשר לצלם גם בבית במקום... |
|||
|
|||
לשמור ערימות מצהיבות של עיתונים (ולריב עם האשה). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אל תזלזל בריב עם האשה |
|||
|
|||
כשאתה בסוף מוותר אתה נשאר עם היתרון המוסרי וגם זה משהו בחיים, | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אחי, כעבור עשרות שנות נישואין, אתה לא מחפש... |
|||
|
|||
יתרונות מוסריים ולא נעליים. אתה מחפש לשרוד ולהעביר את היום (והלילה) בלי שדופקים לך על הראש. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני אף פעם לא זורק מציאה כשרה שנפלה לי ליד |
|||
|
|||
אבל אני לא ממש מחפש | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| איזה דו-שיח! ממש מופת גברי! |
|||
|
|||
לא נעים לי להגיד לכם חברייייל'ך. אבל נראה שאתם ראויים לאישה המאיימת הזאת שלכם בדיוק כשם שהיא ראויה לכם. מוצא מין את מינו. כמו שנאמר. תגידו. אתם לא במקרה שני הקשישים הנרגנים האלה מחבובות? או שאולי אתם אותו אחד המפוצל לשניים. מין המפטי דמפטי כזה או משהו..? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנושקה, לא יפה להציץ למכתבים של אחרים |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנה, לא מדובר בכלל... |
|||
|
|||
באשה מאיימת. ביידיש אומרים: דער וולף האט נישט מוירע פארנ הינט, נאר אער כענט נישט לאידן זאנע שטיק. ובעברית: הזאב אינו פוחד מהכלב, אלא שהוא לא יכול לסבול את ה''שטיקים'' שלו. ואידך זיל גמור. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יוסי, אני שוברת את הראש מה גרוע יותר |
|||
|
|||
הדו-שיח המופתי אודות ה''נשים שאיתכם'' או הפתגמון היידישי שהבאת כאן. ומה נמשל ומה הוא המשל? מי הזאב ומי הכלב. שתי האפשויות נוראות. אוי אוי.. אוי לה לאישה שככה מדברים בה. מין מוצא.. וגו' וראויים אלה לאלה. יתברך שמו | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנה: Take it easy |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| יוסי: אל תבהל |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנה, אל תתרגשי |
|||
|
|||
איפה עוד הם יוציאו קיטור? מוכנה להתערב על זה שבבית הם ''שפוטים'' באושר... (ולפחות אחד מהם העיד קבל עם ופורום שהוא מכין בכל בוקר את הקפה לאישתו...) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שששששקדים שלנו |
|||
|
|||
לא זכור לי שסיפרתי על כך בפורום, אבל זה נכון... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| סיפרת, סיפרת. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ותפסיק להיתמם. עובדה שידעת שהתכוונו אליך ולא אלי. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| להתממ? תמימ איז מי סקונד ניים |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשקדים יש זיכרון לא רע לפרטים לא חשובים |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| באמת נזכרתי שכתבתי על תעלומת הנסקפה... |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| שקד. ברור שהם שפוטים |
|||
|
|||
על האושר אני לא יודעת. הם עצמם העידו בדו-שיח המפואר שניהלו כאן על השפיטות שלהם. איך אמר ברק? הכל שפיט. סתם סתם.. שמעת על עניין ההחפצה? מסופר באחת חפציבה. אשת רוח נשגבה אשת חיל מי ידע.. סתם סתם... הביטוי החפצה הוא כזה מין להיט עכשיו בענייני פמיניזם. מדובר בייחס של הגברים לנשים; מדובר גם בדרך שבה הם פונים אליה ובדרך שבה הם עוסקים בה ומדברים עליה. כחפץ. וזה הוא פשר הדיסקוס הקטן שניהלו כאן שני החבריייל'ך הנחמדים. הם מרשים זאת לעצמם כנראה מפני שהם אנונימיים. יש בזה משהו מביש. בעיקר כלפי ''האישה שאיתם''. תחשבי על הנשים שלהם. היית רוצה שככה אישך ידבר עלייך, אפילו בניק אנונימי? לא נראה לי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנה, אין לי כל עניין... |
|||
|
|||
להציג כאן ''קבלות פמיניסטיות''. אבל לא ברור לי למה צריך לדחוף את הנושא הזה בכל הזדמנות - גם אם אין לה מקום. אינני יודע בת כמה את, אם את נשואה, אם את חולקת את חייך עם מישהו (או מישהי) וכמה זמן. אבל לידיעתך, אשה (לפחות אשתי) היא שותפה שלי לחיים. וכאשר חוצים יחדיו עשרות שנות נישואין - עניין השותפות הופך להיות הדומיננטי. כלומר, שאם ישנם בינינו חילוקי דעות (או הסכמות) - הם נובעים מעצם השותפות ולא מהעובדה שאני האיש והיא האשה. הלוואי והצלחתי להבהיר את עצמי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למה אין לך עניין? |
|||
|
|||
זה לא מספיק חשוב? ומה ניסית להגיד? שחיי השיתוף הם העיקר בלי קשר לעובדה שאתה גבר והיא אישה? אלוהים יודע מה מסתובב לאנשים בראש. במיוחד לאלה שמתקשים להביע את עצמם בכתב. חשבתי שמשפטנים חייבים להיות בעלי יכולת ביטוי בכתב. בכל אופן. לא מדובר *רק* בעניין פמיניסטי. יש פה *גם* עניין פמיניסטי. אם כי לא רק. קודם כל מדובר בוולגריות פשוטה. בחוסר כבוד מביש. אם במקום שותפה לחיים היית חולק את חייך עם גבר, גם אז הדו-שיח היה מעורר אי נעימות גדולה, מפני שהיה בו חוסר כבוד כלפי בן הזוג. אבל מאחר שזאת אישה, נוסף ההיבט הפמיניסטי. כי כמו ששקד אמרה - אלה הם ''דיבורי בנים''. דיבורי בנים מאופיינים בהחפצת האישה. שקד צודקת שלא חסרה ארסיות בדיבורי הנשים. אבל, נקודת המבט והגישה לגבר מצד האישה, שונה. לא נעשית שם החפצה מהסוג שיש בייחס של הגבר כלפי האישה. ומה כל הקישקוש הזה על ''לדחוף את הפמיניזם'' לכל מקום. לא שמעתי על זה. בקושי מדברים על זה. אגב. מי שזוכר, לזכותו יאמר שהוא כנראה יודע מה הוא עושה, בניגוד אליך הוא לא מיתמם ולא מצטדק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנה, אני מאחל לך הרבה בריאות ! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנה: לא חייבים ללכת רחוק |
|||
|
|||
זה נשמע לי סתם הומור של בנים. גם לנו יש הומור משלנו - לא פחות ארסי... אה, ואין לי ''אישי'' ככה שאני פתורה מלענות על השאלה :-) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שקד. תמיד צריך ללכת רחוק |
|||
|
|||
אם יש לך אישה או אם אין לך עדיין איש. אני בטוחה שבבוא היום לא תעלצי במיוחד כשתגלי שככה מדבר/ת עלייך בן או בת זוגך/תך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנה - את מבזבזת תחמושת על היעד הלא נכון |
|||
|
|||
וכדאי תמיד לזכור שתחמושת זה דבר מוגבל, גם אם אלה רק מילים. במקום להתנפל על שני בדחנים אלה, הפני את מרצך וטפלי באלה הרואים באשה יצור נחות, ומביאים דוגמאות מדעיות לעניין. (יש כאלה גם בפורום - תשאלי את שקד, היא כבר נתקלה באקזמפלר כזה.) טפלי באלה שבמערכת הערכים שלהם לאשה יש מקום ותפקיד מאד מוגדר, ואל לה לסטות ממנו ימינה או שמאלה. טפלי במוקדי הכח בחברה המחזיקים את המפתחות לתקרת הזכוכית שאשה בד''כ לא יכולה לעבור אותה. אלה הדברים החשובים, ואם יישאר לך עוד כח אח''כ, תתפני להתעסק בנימוסיהם של יוסי ושל מי שזוכר. בברכה רפי | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי. על איזה ''תחמושת'' אתה מדבר? |
|||
|
|||
אל תדאג, לא איבדתי כלום. ברוך השם! נהניתי מכל רגע. על כל פנים. תודה לך על העצה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנה - זו ממש קיצוניות |
|||
|
|||
לא קרה שישבת עם חברה או שתיים בבית הקפה והחלפתם ''רשמים''? צודק רפי, יש מיקרים שאסור להיכנע, ובמקרים אחרים אפשר לגחך ולהמשיך הלאה. לפעמים בדיחה היא סתם בדיחה. ואגב, כאם לבת, יש להניח שכבר הייתי במערכת יחסים אחת או שתיים במהלך חיי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מזכיר לי בדיחה |
|||
|
|||
אחד כל הזמן היה קורא לאשתו ''מותק'', בא אליו חבר שלו ואמר ''איזה יופי שאחרי 30 שנה אתה עוד קורא לה מותק'' ענה לו ''עזוב, אני פשוט לא זוכר איך קוראים לה בכלל'' (תחזיקו אותי שאני לא ימות מצחוק) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מי שזוכר, יש גירסה פחות נאיבית לבדיחה... |
|||
|
|||
עפ''י הגירסה הזו, כששאלו אדם מדוע הוא קורא לאשתו מותק הוא הסביר כי יש לו כמה בחורות מהצד, וכדי שלא יתבלבל ביניהן לבין לבין אשתו - הוא קורא לכו-לן מותק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מייל שוביניסט פיג |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| גם לי זכור ביקור לא סימפטי |
|||
|
|||
במסגרת ניסיון לחבב על הילדים את הקריאה, הגעתי לשם לפני מספר שנים עם כיתתה של בתי. הספרניות היו מאוד לא נחמדות (בלשון המעטה), ומה שעניין אותן בעיקר היה השמירה על השקט. אין ספק שבספריה רצוי לשמור על כללים ולא להפריע לקוראים, אבל כאשר מגיעה כיתה של 40 תלמידים, אי אפשר לצפות שיפסיקו לנשום... קשה לי להאמין שמישהו מהילדים נרשם בעיקבות אותה חוויה לספריית בית אריאלה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ביקור בספרייה עם 40 ילדים הוא לא דוגמא לכלום. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ביקור עם כיתה הוא לא דוגמה, אלא דוגמה רעה... |
|||
|
|||
בית אריאלה מארח בכל שנה עשרות כיתות. המטרה היא לעודד את הילדים לקרוא ולהירשם לספריה. ומה מעודד קריאה יותר מיחס לא סימפטי.. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שקד - מכל מה שאני קורא יתכן ויש בעיה ספציפית |
|||
|
|||
בבית אריאלה. אצלנו בשכונה, מנוי לספריה העירווית עולה 30 ש''ח לשנה למנוי ילדים, וניתן לקחת 2 ספרים. אני חושב שגם כאלה שאינם בעלי אמצעים, יכולים לעמוד בזה. דרך אגב - גם המבוגרים אינם מקופחים, והמנוי עבור 2 ספרים הוא 60 ש''ח לשנה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי - יכול להיות שאתה צודק |
|||
|
|||
אל בית אריאלה, הסיפריה העירונית הגדולה בעיר, מגיעים רבים מהילדים. הבעיה היא בגישה לילדים ולא בתשלום. גם כאן התשלום לילד הוא נמוך (אם כי, אם אני זוכרת נכון, מבוגר ישלם סכום גדול בהרבה). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כשאני הייתי ילד הספרניות היו מזה מגעילות... |
|||
|
|||
היית בא לאשנב כמו בבית סוהר והפולניה המחומצנת היתה נותנת לך ספר אחד,''מה שמתאים לגיל'' בלי לאפשר בכלל לבחור, זכור לי כמו דבר רע מאד אבל לא היו הרבה ברירות. אני לא זוכר אם הילדים שלי היו מנויים בספריה אבל הם קראו הרבה ועד היום קוראים. אני מהטיפוסים השמרניים עם ספריה גדולה בסלון... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אם כך, אז גם אני שמרן ? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| כנראה... |
|||
|
|||
לפני איזה שנתיים עשיתי שיפוצון בבית, לפני כן הבאנו איזה מעצבת מעצבנת בשביל לקבל קצת רעיונות. אחרי איזה כמה דקות היא אומרת ''כבר לא עושים היום ככה, את כל זה כמובן נסלק מכאן ונשים קיר גבס דקורטיבי''... אז הבנתי שחמצתי איזה טרנד בסצנה של הקטע החדש | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי