|
מלטה יוק, הטבח בארמנים יוק | |||
|
|||
ע' יקירי, אינני חולק עליך בשום נושא מן הנושאים שהעלית. ארדוגן היה צריך לקחת בחשבון שהחזרה לערכי האסלאם הקדום, לאור כל מה שקורה באירופה, תחסום את כניסתו לאחוד האירופי. כי הצדק והשוויון של האסלאם אינו זהה ואפילו לא דומה לערכים האלה בסקאלה האירופית. עם נדוניה כזאת אירופה מסרבת להתחתן. האם התקשרותו עם סוריה ואירן תקדם את ענייניו? אינני בטוח. אשר לראש ממשלתנו, זה נכון שכל ראש ממש/לה רוצה לשרוד, ויותר מזה אף להבחר שנית. אבל יש דרך ויש דרך. גם אם הרפיסות הממשלית שלו כלפי פנים תסייע לו בכך לאורך זמן - איך הוא ייזכר? אתה ודאי זוכר את יצחק שמיר. הוא היה עקשן כפרד, כאשר היה ראש ממשלה. הוא מרר לאמריקנים את החיים, עם מדיניות ''האף שעל שלו''. אבל איך אמר ג'יימס בייקר כאשר בקש להפגש עמו לפני חמש שנים: הוא היה מנהיג. אתו ידעת היכן דברים עומדים. כאשר הוא התחייב, הוא ביצע. כאשר הוא אמר לא - אז זה היה לא. אגב, אני מאד הצטערתי על כך שהוא טרפד את הסכם לונדון של שר החוץ דאז שמעון פרס והמלך חוסיין. אבל לא ה יתה לו ברירה אחרת. מצד אחד הוא דגל באף שעל, וזה גרם לפרס לנהל מגעים עם המלך הירדני ללא ידיעתו (דבר שהמלךלא ידע עליו) - והנה התוצאה. | |||
_new_ |
מלטה יוק, הטבח בארמנים יוק | |||
|
|||
קצת הסתייגויות . אחד הצלופחים הפוליטיים המפורסמים היה קאבור האיטלקי . למרות שגאריבאלדי היה נבר-גבר בשיחרור איטליה הרי בלי מהלכי קאבור הניצחון הצבאי לא היה עושה את איטליה למדינה עצמאית . זה לא שאני מזלזל בשמיר הנוקשה , אבל הרפיסות שאתה רואה אצל נתניהו חסרת חשיבות . מה שחשוב לאורך זמן היסטורי הוא המעשים בלבד . כך בן גוריון , כך בגין . רבין להבדיל ייזכר רק בגלל שנרצח . לשמיר אין מעשה שירשם בהיסטוריה ולגבי נתניהו ==> העתיד עוד לא כאן . לגבי טורקיה - יש בעיה . הטורקים צריכים לדעת לבד היכן האינטרסים שלהם . ברית עם כוחות האיסלם במזרח לא יכולים לתת להם שדה כלכלי . סוריה היא כלכלה קטנטונת אפילו בהשוואה לישראל , שלא לדבר על אירופה . גודל הכלכלה האירנית לא ידוע לי אך גם משם אין ישועה גדולה . ברית צבאית מעלה שאלה אחרת . ברית נגד מי ? ברית נגד אירופה ? ברית נגד רוסיה ? ברית נגד ארה''ב ? לדעתי ברית טורקיה-אירן-סוריה מועדת למוות בנשיקה . לברית כזו אין אויב טבעי . | |||
_new_ |
מלטה יוק, הטבח בארמנים יוק | |||
|
|||
למפלגה הקטנה... אני חולק על הרישא שלך. בן-גוריון אמר בשעות הקשות של 1948: אינני יודע מה העם רוצה, אני יודע מה העם צריך. והוא הוביל. אתה לא יכול להשוות מנהיגות כזאת עם המנהיגות העכשווית. יצחק שמיר הצהיר על עצמו שהוא רואה בעצמו ''כלב השמירה'' על האינטרסים של עם ישראל. אותו לא הטריד בכלל מה חושבים עליו עתונאים ו/או היסטוריונים עכשוויים. והוא לא חשש להתעמת עם האמריקנים. אלא שהוא עשה זאת בגלוי. אשר לבגין. הוא ירשם בדפי ההיסטוריה כמי שעשה שלום עם מצרים. אבל הפסיד אפילו את ירושלים. איפה הטרגדיה? כאשר סאדאת הבטיח לו שהוא יעשה סדר ברצועת עזה (כי הוא חשב שבגין יתעקש להחזיר את עזה למצרים, כמו בן-גוריון ב-1956). בתגובה אמר לו בגין: מה פתאום? אתם לא חוזרים לעזה. עזה זה ארץ ישראל. ארץ ישראל היא שלנו. סאדאת שמח מאד על התגובה הזו, והפליט פתגם בערבית מצרית, שמשמעו ''ברוך שפטרנו''. אז איפה כאן ההישג? | |||
_new_ |
מלטה יוק, הטבח בארמנים יוק | |||
|
|||
לא ברור לי על מה אתה חולק . כך כתבתי ''מה שחשוב לאורך זמן היסטורי הוא המעשים בלבד . כך בן גוריון , כך בגין . רבין להבדיל ייזכר רק בגלל שנרצח . לשמיר אין מעשה שירשם בהיסטוריה ולגבי נתניהו ==> העתיד עוד לא כאן .'' בן גוריון ייסד את המדינה בפועל . הוא ייזכר בגלל זה . מנחם בגין החזיר את סיני וחתם הסכם שלום עם מצרים . הוא ייזכר בגלל זה . שרון ייזכר כמי שהחזיר את רצועת עזה . ראשי ממשלה אחרים הם שמות נשכחים . כולל שרת , אשכול , גולדה , פרס , רבין , נתניהו (עד כה) , ברק ואולמרט . פרס ייזכר לא כראש ממשלה אלא בזכות הקמת הכור בדימונה . רבין ייזכר בגלל שנרצח . מה שזוכרים הם המעשים הגדולים ולא התנהלות רגילה . | |||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |