  
  
  
|
 |
|
||
  מי שזוכר ומי שמגרש את התנינים |
|||
|
|||
היה היה איש אחד, בכפר נידח בערבות הרחוקות של ארץ לא-חשוב-איפה... האיש הזה היה נוהג להלך ברחובות, עטור כולו שיריון נוצץ, אוחז בחרב חדה ומנופף לכל עבר. תושבי הכפר התרגלו אליו - ורק הקפידו לשמור מרחק. אבל כאשר הגיע הלך זר לכפר, הוא התפלא מאוד על התופעה, ושאל את המקומיים: ''תמהוני זה - מה לו?'' ענו לו תושבי הכפר: ''הוא טוען שכך הוא מגרש את התנינים''. ''אבל אין באזור הזה שום זכר לתנינים, וגם מעולם לא היו פה תנינים!'' נדהם ההלך. ''כן, אתה צודק. אבל הוא טוען שאין כאן תנינים בזכותו... בזכות חרבו החדה אשר מפחידה ומרתיעה אותם מלבוא ולטרוף''. כך גם ידידנו ''מי שזוכר''. מדוע אף אחד מהתנינים של הימין לא מצליח לפגוע בו? בגלל שהוא עטוי בשיריון האלמוניות... כמה גאוני. איך רפי גטניו ואלכסנדר מאן לא חשבו על כך? פלא שגטניו עוד בחיים. ממש פלא. פלא גדול אף יותר מגירוש התנינים. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי