|
כשיהודים ב-4 כנפות הארץ מתפללים ואומרים יום יום ''העם היהודי'' סימן הוא שיש עם יהודי. ביטויי הלאומיות באים לידי ביטוי גם בתפילה, בטח במסגרת היהדות שהיא לאום ודת באריזה אחת.
זה נכון שלאורך רוב 2000 שנות גלות היהדות באה לידי ביטוי גבוה יותר מתוך האמונה, אבל זה לא ביטל לא הלאומיות, אלא רק שימר אותה על אש נמוכה. וגם להיפך זה נכון, במאה ה-20 כאשר ביטויי הלאומיות של היהדות צמחה לרקיעים חדשים, אותם יהודים לא זנחו ממש את האמונה. אפילו הציונים מבית מדרש השומר הצעיר שנטלו פוזיציה מרוחקת ביותר מן הדת, ביטאו את אמונתם בכלים יהודיים, כמו חגיגת חגים יהודיים, מילה, בני מצווה וקבורה. בעשורים האחרונים יש גל חזרה למקורות האמונה היהודית גם בקיבוצים.
אנחנו לא נאמר על יהודי חילוני שאוכל חזיר ביום כיפור שהוא אינו יהודי, גם את הוא מחלל את מצוות האמונה. כך לא נאמר על יהודים דתיים שמתפללים כל יום לאהבת עם ישראל שאינם שייכים לעם היהודי.
עם יהודי היה קיים תמיד, מרגע שהחלו לכתוב ולחרוט על אבנים. מבחינה זאת העם היהודי הוא אחד העמים העתיקים בעולם, אולי לצד העם הסיני. קיומו של העם היהודי מעורר פליאה ומחשבה לאור יכולתו לשרוד בדמותו וברוחו לאורך הרבה מאוד שנים של ריסוק, שבירה, גריעה ורדיפות. על פניו אי אפשר לחמוק מהקביעה שהעם היהודי שרד את הרוע של ההיסטוריה בשל האמונה שלו, שהיא היתה השלד ומערכת העצבים שחיברה בין הגפים והאגפים של קהילות ישראל בתפוצות. |
מה זה ''כמעט ולא עסקו בעניינים לאומיים''?
