|
להלן קטע מרשימתו של יעקב אחימאיר, ''ישראל היום'', מה-20.8.10:
שמבטא את הסוגיה בצורה ראויה - השאלה היא אם קריאה לחרם של מקום עבודך הוא דבר לגיטימי, מוסרי וראוי מבחינה אקדמאית או לא. זוהי השאלה היחידה העומדת לפנינו בהתנהגות אנשי האקדמיה האנטי-ציונים, או בכינוי הפרווה שמדביקים להם ''פוסט ציונים''.
להלן הציטוט:
''הבה נניח כי במסגרת חופש הביטוי קורא עובד של מוסד אקדמי להחרימו. אותו אדם אף יעשה לכך פומבי גם מחוץ למדינה. כיצד אמור להגיב המוסד שבו הוא מועסק? להבליג? האם אין לצפות כי האיש יפוטר לפחות אם הוא עצמו אינו מתפטר כי הוא נעדר יושר אינטלקטואלי?
בהיעדר יושר אינטלקטואלי אישי רשאים מרצים לא רבים להוסיף ולהיות חברי סגל במוסד שהם חותרים בפומבי להחרימו. סיפרתי על התופעה ה''ישראלית'' המשונה הזאת לפרופ' אירווין קוטלר חבר הפרלמנט הקנדי ושר המשפטים לשעבר ממגיניה של ישראל בשער בת רבים.
''מדי פעם'' אמר לי פרופ' קוטלר ''אני מרצה למשפטים באוניברסיטת מק'גיל היוקרתית בקנדה. אם איש סגל אקדמי של אותה אוניברסיטה היה קורא להחרימה הוא לא היה נשאר חבר סגל ולו שעה אחת''.''
אבל אותם ''מי שנראים היום כאבירי החופש ביקשו בעצמם לחסום את דרכה של שרביט-ברוך כמרצה באוניברסיטת תל אביב בטענה כי הכשירה את פשעי המלחמה כביכול של צה''ל בעופרת יצוקה.''
דו=פרצופיות אינטלקטואלית.
ישראל היא אולטרה-דמוקרטיה על גבול האנרכיה. הכל מותר, עד שאין אסון מול העיניים. החוק אינו נאכף על אליטות.
|
ביקורת - כן, חרם - לא
