|
הדוגמאות שהזכרת בפסקה הראשונה הן דוגמאות של חברות טוטליטריות. בן-גוריון הוא דוגמא לחברה מהפכנית - התנועה הציונית הייתה תנועה מהפכנית בראשית ימיה והקמת המדינה הייתה בחזקת תוצר מובהק של מהפכנות אידיאולוגית. לכן, הנטינגטון לא רלוונטי לדוגמאות אלו.
בענין חוסר הערכה של הדרג הצבאי כלפי הדרג המדיני בכל שקשור למאפייני הפעלת הכוח, הרי שכיוונת בדיוק להבחנה שמבקש הנטינגטון לעשות בין הפרופסיונליזם הצבאי (שקשור למאפייני הפעלת הכוח) לבין הקברניטות המדינאית שתפקידה ואחריותה להתוות את החזון והיעדים המדיניים, כאשר הצבא הוא רק בחזקת אמצעי מני אמצעים אחרים למימוש אותם יעדים.
הנטינגטון הניח תשתית רעיונית ומושגית חשובה, אך כדרכו של המדע, ביקשו חוקרים אחרים להפריך את הסבריו וקמו לו מתנגדים ומבקרים. אם תחזור לגוף החיבור תמצא את עמדתו של פרלמוטר בעניין הקורפורטיזם כמשתנה המסביר ובהמשך את טיעוניו של Welch בעניין השחקנים הפוליטיים.
לכשעצמי, כתבתי בגוף החיבור כי טיעוניו של הנטינגטון הם בעלי כושר הסברי מוגבל לגבי המצב בישראל והסברתי גם מדוע. |
לראובן: הנטינגטון התייחס לחברות דמוקרטיות
