| 14 למספר 9
• מספר מחשבות על עופרת יצוקה - דקל אבשלום 19/12/09
זה הזמן בו הציונים חוגגים את יום השנה הראשון לפסטיבל הטבח שלהם בעזה. הם מחלקים את הצל''שים ומספרים על מעללי גבורה של חיילים שטבחו באוכלוסייה חסרת הגנה בעודם מסתתרים מאחורי מערכות הנשק המתקדמות בעולם. המלחמה הזאת גרמה לי לחשוב הרבה על הקשר בין דמוקרטיה למעשי זוועה. אלפי שנים, מאז האדם הראשון שהחל לשעבד אנשים אחרים, היתה הכמיהה לדמוקרטיה בקרב בני האדם. והנה, קיבלנו אותה, לפחות בחלק מהמדינות, אחרי שנים ארוכות של מאבקים קשים. אבל הדמוקרטיה הגיעה אלינו בשילוב עם יכולת חסרת תקדים של המדינה לשלוט בדעת הקהל ובכך להפוך את רצון ההמונים מגורם אופוזיציוני לשלטון, לכלי לחיזוק השלטון. מבצע עופרת יצוקה נעשה בדיוק בהקשר הזה: הוא נולד מהצורך בקרב הפוליטיקאים השולטים להוכיח שהם ''בטחוניסטים'' לא פחות מהפוליטיקאים באופוזיציה אך בעיקר מהצורך להחזיר גאווה לאומית אחרי הלם התבוסה האחרונה במלחמת לבנון השניה.
כאשר הציונים מתפארים בכך שהם ''הדמוקרטיה היחידה במזרח |