|
אצל חלקים מסויימים של העם היהודי נחלש הרצון להיות עם יהודי .
לא רוצים הגבלות על חופש האדם , חופש הקניין , חופש הביטוי , חופש הפולחן . לא רוצים התקפות אנטישמיות , פוגרומים ואפליה .
היהודי הנודד זז לכוון שבו נראה הדשא ירוק יותר . במשך מאות רבות של שנים השתרשה בקרב היהודים המגמה של המנעות מעצמאות מדינית וממלכתית .
ליהודים הייתה ''ציון'' שבפה ומולדת שבפרנסה . כל שנה אמרו ''בשנה הבאה בירושלים הבנויה'' ולא אמרו ''השנה נבנה ונקומם את ירושלים'' . היהודים זזו לכוון של פחות רדיפות ויותר פרנסה . הארנק נעשה מולדתו של היהודי .
אין להבין מזה שפרנסה אינה דבר נחוץ , אך אפשר להתפרנס על הדשא של זולתך ואפשר להתפרנס על הדשא שלך .
מאות שנים עושות משהו לעם . לעם היהודי זה עשה התבוללות והתפוררות השוליים מצד אחד ואבדן הרצון למדינה עצמאית מצד שני .
קהילות יהודיות נרדפו בכל הפזורות . יהודים הוגלו או התנצרו כמו בספרד . ברחו מזרחה או התנצרו כמו בגרמניה . יהודים הושמדו כמו באושביץ .
סוף-סוף יהודים הקימו מדינה . מה קורה בה ? דפוס התנהגות גלותי חוזר . שוב נשמעים קולות לא להכעיס את השכנים . ''אנחנו רוצים שלום'' רק שנוכל לחיות בשקט . חלק עזב וחלק רוצה לעזוב לנאות דשא רחוקים . כאילו שרדיפות יהודים לא יופיעו אף במדינות הגונות ממש . אבל בינתיים מאבדים זהות יהודית מדור לדור .
רק התכנסות גדולה של יהודים יכולה לשמר את העם היהודי . זה אומר - הרבה יהודים יחד . זה אומר הרבה יהודים על הרבה קרקע .
מגמה לאומית כזו בהכרח מביאה התנגדות של האחרים , ובמקרה נוכחי - פלסטינים , ערב-רב שחי בארץ ישראל . אי אפשר לקיים עם יהודי גדול בלי מדינה יהודית גדולה ואת זה אי אפשר להשיג ולקיים בלי סילוק הערב-רבים רצוי בהסכמה אך כמעט בלי ברירה בלחימה .
אריה עירן . |
חולשת הרצון ןתירוצים נלווים .
