  
  
  
|
 |
|
||
  מ.ש. הקרדו השני - יחודי. אלוהות ישוע מול אלוהות הקיסר הרומי |
|||
|
|||
אכן הקרדו של ניקאה הוא מפתח חומר נוצרי קדום, אבל הנוחסאות הן יווניות. אין ספק. הייתי אומר שקרדו זה מנסח רעיונות לא ברורות או שהביעו תלמידי ישוע באופן צנוע יותר. הביטוי ''בן אלוהים'' זה לא בדיוק מאותו הכח כמו '' אל מאל, אור מאור, אל אמת מאל אמת''. לכן, לפי דעתי, קיימו בראשית הנצרות גם חוגים שלא האמינו באלוהות ישוע כפי שזה הוגדר באופן כה ברור אחרי כן. מעניינת דעתך שלפיה הדוגמאות על אלוהותו של ישוע הוגדרו דווקא בזמן שהקיסרים אימצו את הנצרות כדת רשמית: על מנת לשבור את הרעיון שהם בני אלים. ''האיסיים גנוסטיקנים, מגילות ים המלח הן כתבים גנוסטים''. לא הייתי אומר שהם גנוסטיקנים. אכן קיים אצל שני הקבוצים הללו התנגדות בין הבשר והרוח, בין האור והחושך, אבל נראה לי שזאת ראיה אנתרופולוגית ולא תיאולוגית בכלל. הגנוסיס היא דוקטרינה על קיום שני רשויות אלוהויות ולמיטב ידיעתי, אין כזאת דוקטרינה במגילות מדבר יהודה וקומראן. ניקולא | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מ.ש. ניקולא, תודה על הערותיך החשובות. תודה |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני בהחלט מקבל את פרשנותו של ניקולא |
|||
|
|||
שהיא תואמת את דברי על מקורות הנצרות. בראשית הנצרות אי אפשר היה לטעון ולהאמין שישוע הוא האלוהים כי ביהדות אין אפשרות שאדם יהיה אלוהים או שאלוהים יבוא לידי ביטוי כאדם. ישנה הפרדה בין כשר לחמץ, בין אור לחושך או בין חלב לבשר, בלשון הבהרה. רק לאחר שהנצרות עברה מהפך והתנתקה מהיהדות וקיבלה השפעות פגאניות, משום שרצתה להשיל מעצמה הרבה מהצורך והדרישה להאמין, להתפלל לאלוהים ערטילאי שלעולם לא נוכל לראותו, והתפשרה עם הפאגניות שמאמינה בפסלים כביטוי לכוחות עליונים. בתוך אותו שינוי של אמונה באל אחד, התפשרה הנצרות ואימצה את המנהג של האמונה בפסל, שהוא איסור מוחלט ביהדות. הנצרות הלכה צעד אחד רחוק יותר כשראתה בישוע את האלוהים עצמו. אם הנצרות היתה נשארת כת בתוך היהדות היא לא היתה מעצבת את עצמה בציבעוניות ובאסתטיקה כזו בולטת. ישוע היה לכל היותר עוד נביא בסידרת הנביאים של עם ישראל. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי