  
  
  
|
 |
|
||
  רבי יהושע דערטנער: רעב פומעראנץ היקר |
|||
|
|||
בס''ד, לענ''ד הרבש''ע עוזר ויעזור לעם ישרואל, וניזכה לראות בעינינו במהרה ובזמן קריב כיצד זו המצוקה שכבודו חש, הופכת לאור גדול, וכל ישרואל שרים ושמיחים וטוב להם, שישי בת ציון, והרעה כולה כעפר תכלה וגו'. נ.ב., חוסעיין באראק אובאמאה דווקא סימפטי ונעים הליכות, לא שווארצע חאייע, ונשאילת השאלה: הכצעקתה, חס ושלום, ירחם השם? מ.ש. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| יהושע דער'. דבר דבור על אופניו, שנאמר: והרישעה כולה כעשן תכלה |
|||
|
|||
אלא שטעות היתה עלי מקלדתי, בשעה זאת, שכבר השינה מזמנת לזרועותיה הרחומות איש עייף, ויגע יומו בין הסדינים לטבע - הוא כמה. ליל מנוחה שנאמר: ישקני מנשיקות פיהו, ולשכינה כוון הכתוב. מ.ש. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ולענייננו אנו - ספור לשעת לילה |
|||
|
|||
והפעם, ספור מעשה חרדי שאין עגום ויפה ממנו הרב זלמן לייב נערדיגער היה מדריך בישיבת ''שבו בנים'' הכפופה לאדמ''ור הגאון דב בער זאנפעלד איש חסידות סארמער המהוללת. כבר בשדה התעופה בן גוריון, מוקף בעדה הצוהלת הבאה לקדם פניו מידי שנה בשנה בנחות מטוסו מניו-יורק, היה דב בער מציג בקריצת גמ''ח חייכנית וכמו ממתיקת סוד את נרתיק הקטיפה הכחול והמלבני אותו שלף בחן של גברין יהודאין שלא נס ליחם, מתיק צד מעוטר בדברי תורה המוטל לימין מעילו המהודר. וכולא דעלמא יודעין: 3 מיליון דולאר טבין ותקילין, לא מילתא זותרא היא, ולצרכי כלכלת תלמידי חכמים נועדו, כמו גם לצרכים דוחקים אחרים של הציבור הקדוש. ''אכן, מרובין צרכי תלמידי חכמים'', מהרהר לעצמו זלמן לייב ביגון קדרות הקופץ עליו לפתע, ומערפל במעין צעיף שחור את מוחו המחודד, מעשה הסתרא אחרא השם ירחם, ''אך לדאבון לב לא הכל ניתן ליישב במטבע עובר לסויחער''. מארינה, מארינה, זאת מהתחנה המרכזית הישנה, כיצד קנה לו צלמה אחיזה איתנה בליבו, גם במוחו, בו עד לפני זמן, כל דבר מראשית עד אחרית היה סדור, דבר דבור על אופניו. וכיום מנקר ומנקר המצוק הכואב ומפלח חדרי לב ללא הרפה, ללא יום של מרגוע, אף מנוחת עוינג שאבעס כראוי נגזלת-נחמסת מנשמתו. וכי מה לעשות? שמנהג תמים עשה לו לא מכבר, ללכת לאותן נפקניות, שהרי אישתו שתחי, מטופלת בעוללים תמימים, וחלק כבר גדלו ובגרו. וכבר כמשו והאדימו פניה כסלק זה, ואין עוד התאווה לזוגתו הכשרה שורה בחושיו. וכי ישחת זרעו לשווא? אלא שמעשה מכחול בשפופרת יפה לאיש ישר לב, וכך היגיע גם לאותה נערה אוקראינית גויה, מארינה, שאין המחשבה עליה ועל מה שיהיה מרפה ממנו עוד. והיגיעו דברים לידי כך שאין הוא עוד יכול לעסוק בתלמוד תורה כהלכתו, והלוא כהרף עין משתלטות עליו מחשבות זרות. רק שתהיה שלו, ולא שאחרים ערלי -לב ידושו בהמונם ללא הפסק בין ברכיה, בדדיה הענוגים, בפיה ובפותה שאין פרח יפה מהם. ועלמה גדולת לב היא, וכך היא נאנחת וחוזרת ואומרת, אויה, מה יהא עלינו, שממשלת זדון רודפת אותי וכבר עומדת להניסני חזרה לקייב ואני אנה אני באה בלעדיך, מושיעי וגואלי. כל חיי אתה, אהוב שלי, נאנחת היא וחוזרת ונאנחת, מחליקה באצבעות ענוגות על זקן התלפיות השחור והמסתלסל ועוצמת עיניה בעונג מעשה נערה מאוהבת. ואיכה תשאר? משרד הפנים נשלט בצוק העיתים בידי אפיקוירע --- | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| והרי לכם קישור טוב יותר, למהדרין ומדקדקין בענייני גראפיקא |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי