|
ע' יקירי,
שלוש הערות. האחת, חבל שלא ציינת מהו המסמך שאתה מביא כנספח לנושא ''הסכם השלום''. הערה שניה מתייחסת לאי דיוק בעובדות. ביחס להחטה 242 הערבים לחצו על מועצת הבטחון, יחד עם כל העולם, לקבל החלטה שתחייב את ישראל לסגת מכל השטחים שכבשה ב-1967. רק ישראל וארה''ב התנגדו. שגריר ארה''ב באו''ם היה באותם ימים אברהם גולדברג, לשעבר שופט עליון בביה''מ הפדראלי. הוא עמל קשות יחד עם אבא אבן לבטל שתי מלים. ההחלטה כפי שהוצעה במקור אמרה: ''Israel will withdraw from all the territories''. על כך ארה''ב לא הסכימה ואיימה להטיל ווטו. ואז התקבלה ההחלטה הקובעת: ''Israel will withdraw from territories''. וכאן הושמטו שתי המלים החשובות ''all the''. בעקבות שינוי זה, היתה הבנה בין ארה''ב וישראל, שישראל לא חוזרת לגבולות 1967. הגבול בין ישראל ומצרים יזוז 5 ק''מ מערבה, כך שכל החוף המזרחי של סיני ישאר בידי ישראל, למען חופש השייט. בנוסף לכך, ארה''ב בנתה לנו שני שדות תעופה חדישים ומודרנים (עציון ואיתם), כדי שיוכלו לשמש את מפציציה בעתות חרום.
במאמר מוסגר אספר אנקדוטה בנושא זה. כמה חודשים לפני הנסיגה מהחצי השני שחל סיני, שר ההגנה האמריקני, ג'ורג' בראון, טס מאופירה לירושלים במסוק, יחד עם הרמטכ''ל ראש אמ''ן ועוד כמה קצינים. בדרך מעל אילת הוא בקש להראות לו מדוע אנו אמורים להרוס את שני שדות התעופה (עציון ואיתם). ואז הוסבר לו שקו הגבול של 1967 עובר 5 ק''מ מזרחה מן הבסיסים האלה. ואז הוא אמר: ''For Three miles of desert sands we have to pay three billion dollars?''t
ענו לו: תגיד את זה לקרטר, הוא שלחץ על כך.
אילו ישראל היתה נסוגה לקוי 1967 תמורת ה''שלום'' לפני מלחמת יום הכפורים - ניחא. אבל לאחר המלחמה העקובה מדם, ולאחר הנצחון המזהיר, שהכה את מצרים בתבוסה קשה ביותר - זו היתה טפשות. במיוחד שבדרך לאוהל השיחות בק''מ ה-101 הגנרל המצרי גמסי אמר לאל''מ דן שומרון, משהו בנוסח: אם בתנאי פתיחה כאלה, אלה הן התוצאות, סימן שאנחנו לא נוכל לנצח אתכם במלחמה.
הסכם השלום עם מצרים, מלא חורים כמו גבינה שוויצרית, בלשונו של רבין.עצם העובדה שהעולם המערבי חושש מה יקרה לאחר שמובארק ילך לעולמו, זה מראה שלא חשבנו על כך עד הסוף. ההסכם לא נחתם בין שני העמים. ההסכם נחתם בין שני המנהיגים, שהיה להם אינטרס אישי חזק. סאדאת רצה להחזיר את סיני למצרים. ובגין רצה להכנס להיסטוריה כמנהיג שעשה את השלום הראשון עם מדינה ערבית.
כפי שכבר ציין חזי לפני, הצבא המצרי מתחמש בצורה מדאיגה בסיוע אמריקני. כל התמרונים שלו נעשים בהנחה שהאוייב הוא צה''ל.
ביום עיון לציון 30 שנה להסכם השלום עם מצרים, שנערך במכון ללמודים אסטרטגים, באוניברסיטת תל-אביב (Institute for National Security Studies), אמר האלוף (מיל.) שלמה גזית, שהיה אז ראש אמ''ן, כי ראש הממשלה מנחם בגין, לא התייעץ אז עם הדרג הצבאי הבכיר בכלל, ועם אמ''ן בפרט, לפני שהלך להסכם השלום עם סאדאת. הוא אז כעס. אבל בדיעבד הוא חושב שבגין לא רצה לצאת לשיחות עם סאדאת עם כבלים על הידים.
ואני בדעה שבגין טעה טעות גדולה. סאדאת לא נהג כמוהו. |
שלוש הערות
