|
האמירה הזאת הייתה מהות הישראליות, באותם ימים | |||
|
|||
של אני ואפסי עוד, של חוסר רצון להגיע להסדר עם הערבים, של תחושת מעצמה בלב השממה. ועל גבהות הלב הזאת שילמנו מחיר יקר. | |||
_new_ |
אני רואה עתה, בסקירה של אורי בר יוסף | |||
|
|||
על ספרו של חנוך ברטוב אודות דדו, כי נחשף שם מסמך מעניין מהמטבח של גולדה וכך הוא כותב: ''...עולה ממנו שגולדה ושר הבטחון משה דיין הבינו כחצי שנה לפני פרוץ המלחמה כי זו בעצם בלתי נמנעת אלא אם תסכים ישראל להכנס למומ עם מצרים על בסיס הצעה מצרית שהלכה כברת דרך ניכרת לקראת דרישות ישראל בתחום המדיני בתמורה לויתור על חצי האי סיני. גולדה דיין וגלילי התייחסו להצעה כלאחר יד והעדיפו ללכת למלחמה שבה אפשר יהיה פעם נוספת להכות את הערבים שוק על ירך וללמד אותם כי לא על דרך המלחמה תהיה תפארתם...'' | |||
_new_ |
למי שזוכר | |||
|
|||
אלה אולי עובדות שפורסמו (בעיתון) רק אחרי כתיבת המחקר המעמיק של ד''ר ישראל בר-ניר. בתגובתי ''הרוסים באו או לא באו?'' גיליתי את אזנו לגבי עובדות שעמדו לפניו בעת הכתיבה. שתיקתו מעניינת. | |||
_new_ |
יש הרבה ששותקים כשאין להם מה להגיד... | |||
|
|||
_new_ |
על שתיקת הכבשים | |||
|
|||
הבעיה שונה לחלוטין. ברנארד שאו עליו השלום אמר שאם כל אחד היה מדבר רק על מה שהוא יודע, הייתה משתררת שתיקה בעולם. אך מה עם אלה שבוחרים בהכרה צלולה לא לדעת את מה שלא מתאים להשקפת עולמם ובכל זאת כותבים? סורל, מי שנחשב לאבי הפאשיזם כתב (1908) שמי ששולט בהיסטוריה - שולט בהווה. כל מה שעל מי להוביל את החברה הוא להמציא מיתוסים קליטים לגבי העבר. בהלוויתו (1924) השתתפה נציגות מכובדת של סטאלין ושל הדוצ'ה. | |||
_new_ |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |