  
  
  
|
 |
|
||
  * פלסטינים? |
|||
|
|||
איך זה יכול להיות אם עדיין לא היו ''פלסטינים'' אז? הפלסטיניות היתה מעמד אזרחי במסגרת הכיבוש האימפריאליסטי הבריטי. אם אתה היית חי אז לפני בארץ ישראל שלפני 1948 אז גם אתה היית פלסטיני (פלסטיני יהודי). ניסה לעשות עם זה עדיין לא עם. גם כילאני ניסה לעשות עם, צדאם חוסיין גם קצת הצליח אבל הכיבוש האמריקאי חשף את הריקנות שתחת הכותרת הזאת. יש עם שיעי, עם סוני, עם נוצרי (שכמעט ונכחד) ועם כורדי (שחלקים גדולים שלו גרים גם בצד האיראני, התורכי והסורי של הגבול). | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| * פלסטינים? |
|||
|
|||
רבותי, זה נכון שבתקופת המנדט כל השוכנים בארץ ישראל היו פלשתינאים, שימו לב פלשתינאים. המושג הזה נגזר מהשם של הארץ האנגלים נתנו לה Palestine. המתדיינים בפורום שוכחים דבר חשוב אחד, והוא הקונוטציה של המושג בשפות השונות. זה נכון שכל יושבי הארץ נקראו אז Palestinians, וזה נגזר מן השם האנגלי שהבריטים העניקו אז לארץ. אבל ליושבי הארץ תאור הזהות הזה היה שונה. בשפה הערבית למושג פלסטיני יש משמעות ערבית-לאומית. בעוד שלמושג פלשתינאי או ארצישראלי בעברית יש קונוטציה של תאור עובדתי. נא לשים לב להבדל בין המושג ''פלשתינאי'', שהיהודים השתמשו בו, לבין המושג ''פלסטיני'' שהערבים השתמשו בו. הטרמינולוגיה העברית ביתב קרובה יותר לקונוטציה האנגלית של המושג. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| * פלסטינים? |
|||
|
|||
המונח ''פלסטיני'' של הערבים נגזר מן ''הפלשתינאי'' הבריטי ואינו בא במקומו או כנגדו. הערבים היו דווקא אלה שניסו לדחות את השם הזה בשנות ה-20 - 40 . ההבדלים בראשיתם בין המונחים האלה היו מושתתים בכלל על לינגוויסטיקה פשוטה. מאחר שאין בערבית הספרותית והתקנית של אז (היום בשפה המדוברת כבר יש) ושל היום 'פּ' דגושה, לא יכלו הערבים לומר Palestine אלה ב''פ'' רפויה. בהיעדר צירה בערבית, התגלגל השם הזה ובוטא על ידם ''פיליסטין''. רק לאחר הקמת המדינה היהודית, ובשל התפנות המונח ''פלסטין'' לכל דורש, קלטו הערבים אותו לעצמם. על זה אומר פרופ' שמעון שמיר: ''יש לעשות הבחנה ברורה בין פלסטינים לפלשתינאים. במאמר [1] שפרסם בכתב העת ''העין השביעית'' הוא אומר כי לדעתו יש תוקף רק לשתי צורות איות – פלשתינה בפ' דגושה ופלסטין בפ' רפויה, המייצגות שני מושגים שונים. ''פלשתינה'' אומר שמיר, ''הוא שמה של ארץ הקודש כולה. זו הגרסה העברית של השם הלועזי Palestine, אשר היה רווח מימים ימימה בהתייחסותן של אומות העולם לארץ זו. ... פלסטין הוא עניין אחר, ... הוא מושג ערבי המעוגן בהוויה הערבית'', כותבים אותו בס' ובט' ומבטאים בפ' רפויה. הכפילות הזו שבה המונח Palestine מתייחס הן לארץ ישראל והן למדינה הפלסטינית, אומר פרופ' שמיר, ''נותנת לפלסטינים חופש תמרון נפלא''. ברצונם הם יכולים לומר ששחרור פלסטין פירושו שחרור חלק מארץ ישראל שבו תוקם המדינה הפלסטינית, וברצותם הם יכולים להתייחס לשחרור פלסטין כאל כל הארץ מן הים עד הירדן. שמיר מתריע על כך שהמושג הלועזי Palestine עובר תמורה מדאיגה בעולם, ומאבד את משמעותו ההיסטורית: ''...הדור הצעיר בקרב אומות העולם גדל כיום בנוף פוליטי שבו Palestine היא ארצו של אש''ף'. לפיכך קורא שמיר להתחיל מבית ולעשות הבחנה בין ''פלשתינה'' ל''פלסטין''. '' אותה 'הוויה ערבית' התפתחה לאחר הקמת ישראל ולאחר שארגוני הטרור שהופעלו בתחילה ע''י מצרים וירדן בעיקר בשנות ה-50 התעוררו והפכו להיות ''ארגוני שחרור לאומי'' משנות ה-60 ואילך. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי