| הסיבה לכך שבית המשפט לא התחשב בנסיבות הבאתו של ואנונו לארץ היא שהחוק בישראל שונה מהחוק האמריקאי. יש מרכיב בחוק האמריקאי, המכונה, כמדומני, ''הפרי המורעל'. בהתאם לעיקרון זה, ראיה שהושגה באופן לא חוקי - מתבטלת, בדומה לפרי מורעל הפוסל את כל העץ.
לדוגמא - אמריקאי יכול לצאת זכאי מאישום רצח אפילו אם הגופה וכלי הרצח נמצאו בביתו, אם יוכיח שמלכתחילה החיפוש בביתו היה לא חוקי. בישראל לא קיים עקרון 'הפרי המורעל', ונראה לי שטוב שכך.
כלומר, בית המשפט בישראל נהג על פי החוק בישראל. צריך קצת יותר מזה כדי לדבר על משפט ראווה או על משפט מבויים.
גם חטיפתו של אייכמן לישראל לא תאמה את מושגי החוק הבינלאומי. בכל זאת הכירו רוב ארצות העולם בזכותה של ישראל לשפטו.
מה, לדעתך, חוקי יותר? הפצצת מחנהו של בן לאדן או תפיסתו והבאתו למשפט בארה''ב?
ומלה אחרונה: ''משפט ראווה'' הוא דבר המוגדר היטב. משפט ראווה הוא משפט שבו פסק הדין וגזר הדין ידועים מראש. אינני מכיר הגדרה ל''משפט מבויים''. אני מניח שאם נאסוף הגדרות מבני אדם אקראיים, נגלה שמשפט מבויים הוא משפט שבו כל המהלך מתוכנן מראש, ולא רק סופו. |