|
כנראה המקום בו הוא חושב נמצא למטה מהתמונה שבכתבה. הוא קובע שיהודי ערבי הוא ערבי כל עוד לא עבר 'תהליך של מודרניזציה'. בכך הוא מסמן בהתנשאותו את ה'ערביות' בגדרות תיל תרבותיים ומנסה לשַמר ולרכז אותם במחנה הראוי רק להם. מבחינתו בתרבות הערבית יש את ''האופי של השקרנות-הלגיטימית הזאת''.
בהחלט הבחנתו הפרטית של בני ציפר דווקא חושפת את צפונותיו. כמו ש''אצל שבטי הנוודים שפיתחו מנהגים של הכנסת אורחים לא מתוך זה שהם באמת אוהבים אורחים אלא מתוך תועלת פשוטה, ופיתחו מנהגים של התחנפות לשלטון, כל שלטון שלא יהיה, גם כן מתוך תועלת פשוטה.'' כך בני ציפר פיתח את עמדותיו האנטי ציוניות והנַסגָניוֹת לא מתוך שהוא מאמין במסגרת מדינית חדשה ואחרת, אלא מתוך שנאתו לערביות ולאורח חייה (''המשא הערבי-העדתי'') וכל רצונו קודם הוא להתנער ממנה ככל האפשר. עם המיעוט הערבי הגדול בישראל הקטנה הוא כבר חושב שהוא ימצא פתרון בעתיד, אבל קודם כל מבחינתו זה להיפטר מכמה שיותר 'ערבים בעלי מנהגים בלתי מודרנייים'. למיותר לציין שזו הגזענות והפאשיזם הממאירים בחברה הישראלית שנאמרים מעמדה של התנשאות חסרת בסיס ותוכן.
ראוי להזכיר לבני ציפר (שלצערי לא ידוע לי אם הוא מציף מדי פעם לפורום הזה) ולדומיו שהערבים הם בני אדם וכבודם במקומם מונח. המאבק שלנו איתם הוא מאבר קיומי, תרבותי, דתי. לפחות עם הקיצוניים שבהם, שכרגע מובילים את הציבור הערבי בארץ ישראל באף לעימות הרסני ומיותר. |
עדתיות VS קהילתיות?
