  
  
  
|
 |
|
||
  ראשית, רוחב יריעה אינו חוסר מיקוד אלא היפוכו המוחלט |
|||
|
|||
לשם דוגמא, חשוב על עצמך כשאתה רואה בית או עץ בתוך נוף. זוהי סצינה מלאה. אינך רואה רק עץ יחיד. אתה מסוגל לראות בהינף אחד ריבוי דברים. ואז נניח שאתה מתמקד בבית, הרי אינך רואה משטח, אלא אובייקט תלת מימדי - אתה רואה גם עומק, והעומק כולל פרטים נוספים שאין בחתך דו מימדי. מה עושה מערכת הראייה כאן? כל עין לוקחת תמונה דו מימדית החופפת חלקית אך גם כזאת השונה מזו של העין האחרת. השוני הזה נקרא binocular dusparity והוא מאפשר את הדבר הנהדר הנקרא תפיסה תלת מימדית. גם במוסיקה מערבית בשיא גאוניותה, למשל בזו של יוהאן סבסטיאן באך או פלסטרינה, אינך שומע מקהלה שלמה השרה בקול אחד, יחיד, כמו במקהלה מזרחית, נניח, אלא אתה שומע כמה קולות הרצים באופן סימולטני (כמו שירת קאנון). האם באך והמוסיקה הזאת אינה ממוקדת? חלילה, ההפך הגמור מכך, הקולות הרצים בו זמנית יוצרים תחושת תלת מימד אודיטורית, וזה משהו מדהים. והנה, אתה מקבל ידע מרוכז, במקום לחזור על דבר אחד שוב ושוב ולסלסלו בואריאציות שונות. אך אין זה ידע תיפזורתי, אקלקטי, אלא רכיביו מצטרפים לסצינה לכידה, למשהו הוליסטי או לתמונה כוללת. כהפך הגמור מכך - דהיינו יכולת ההתמקדות בשני דברים או יותר - פגוע הקשב אינו מסוגל להתמקד אף בדבר יחיד, אינו מסוגל לנתח נושא לעומק, והוא קופץ מדבר לדבר ללא כל קשר בין הדברים, רק משום שדבר מה בולט חדש משך את קישבו, ואחריו דבר בולט אחר וכך הלאה. כאן יש גבב, ואין תמונה לכידה, אין סצינה כלשהי העולה מהדברים. הנה, אף אתה השתפרת בכתיבתך ובעומק ראייתך מאז אתה כותב כאן, כושר הניתוח שלך ורמת מורכבותך עלו, ולא אתרברב מדי אם אומר שבין היתר תרם לכך החומר שלי, לפחות מבחינה מתודית, כשם שהישפיע על אחרים לא מעטים. לדוגמא, רשימתך הבאה מזכירה את גישתי, ודומני שלא היית כותב כך לפני שנתיים. ואף תמכתי כאן בדבריך (תחת פסידונים) ואשר לדבריך בדבר מסקנות מעשיות, ימים יגידו. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| כתבתי: ''צדק צודק בכל מלה'' |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ראשית, רוחב יריעה אינו חוסר מיקוד אלא היפוכו המוחלט |
|||
|
|||
רוחב יריעה הוא חוסר מיקוד כאשר היריעה יוצאת מתחום הראיה, מהנושא הנידון. לגבי המאמר שהזכרת, זוהי דעתי מאז שעיינתי במדורי כלכלה, והבנתי את מה שקורה בתחום הזה. וזה היה לפני עשרות שנים, התופעה איננה חדשה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דבר מסויים שאינו מוכר לך ואינו אסוסיאצייה בולטת אצלך הקשורה |
|||
|
|||
לנושא נידון, עדיין יכול להיות לא רק משולב הדוקות עם הנושא הזה, אלא אף מהותי לו. אבל אצל אנשים לא מעטים, בפרט בינוניים ונמוכים ביכולת חלוקת קשב, נושא נידון נישלט על ידי אסוסיאציות *מקדמיות* ומה שאינו שייך לדברים הבולטים בקשב שלהם ביחס לנושא הנידון, ניזרק מהקשב. וזה נראה להם חסר שייכות, ואין הם מקצים מאמץ. מכאן גם התופעה שניתקלתי בה עם מפגרים או גבוליים, שביחס לדברים רבים יש להם נקודת עוורון, והם סבורים בגלל חוסר הבנתם שאתה טיפש יותר מהם. זוהי תופעת הסגירות של המוגבל קישבית. בעל חלוקת הקשב הגבוהה יטמיע את הנקודה, ויזהה את השייכות. בעוד הערמומיות וחלק מהפיקחות המעשית הן אינטואיטיביות וכרוכות ביולוגית באבולוצייה שלנו כיצורים חברתיים האמורים לשרוד עקב ובנוכחות סביבה חברתית, הרי שהחוכמה ויכולת חלוקת הקשב אינן אינטואיטיביות וכרוכות ביכולת לזהות ידע חדש ככזה, לראות נקודות מהותיות חדשות. אלא שהערמומיות היום יומית מקנה לאנשים לא מעטים תחושת יתרון, שביחס אליה החוכמה ניראית לעיתים כסוג של טיפשות, עקב אי הכרה בדברים, נקודות עוורון. שכן האיש אומר לעצמו: אם אני ערמומי, לשם מה להתאמץ הלאה? אין שם שום דבר משמעותי... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תיקון: disparity (ה-U השתרבבה) |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי