  
  
  
|
 |
|
||
  אכן טעות בסיסית |
|||
|
|||
מספר בקשות והערות לתגובתך זאת: --- אנא הבהר והסבר מהם ''לאומנים פטריוטים אמיתיים''. אני טוען שאין דבר כזה, ואם ישנו, הרי שהם מסוכנים לכל דמוקרטיה באשר היא. --- אם אתה מעוניין שאשפץ את המשפט ''... לעיתים נראה כי חלקים מקרב משתייכי השמאל הקיצוני בישראל מבקשים לייצג לאומנות ערבית...'' על ידי תוספת המילה ''לי'', הרי שאני מקבל זאת – שכן זוהי כמובן התרשמותי הסובייקטיבית בלבד. אמור מעתה: ''... לעיתים נראה לי כי חלקים מקרב משתייכי השמאל הקיצוני בישראל מבקשים לייצג לאומנות ערבית...'' וגו'. --- התייחסות חד צדדית לזכויותיו הלאומיות של הצד ה'אחר' בסכסוך בין ישראל לפלסטינאים, אשר בחלקיו הנרחבים מצוי בעימות-חורמה איתך ומבצע בעליל פשעים חמורים במיוחד נגדך – נראית לי כחלק מאותו סינדרום-האדם-הטוב עליו דיברתי בתגובות אחרות; אינני מכיר היקף תופעות דומות בחתך הכללי אצל בני אומות אחרות במערב כלפי אויביהם המוצהרים (והרי הזדהות מלאה עם זכויותיו עם הצד ה'אחר' אפשרית אך ורק במערב, לפחות ללא מעצר וכליאה). אני גורס, מבחינה זו, ששאלת מאוויי הפלסטינאים הינה לגביי סקונדארית לחלוטין, שכן התנהגותם ודעותיהם עומדות בניגוד חמור לדברים שבהם אני דוגל (דמוקרטיה, ביקורת-עצמית, זכויות נשים, חילוניות, זכויות מיעוטים, זכויות הומוסקסולאים, ועוד). רוצה לומר: אינני מבין מדוע על הישראלים לקדם את האג'נדה של לאומיות אויביהם; זה כמובן לא אומר שלאומיות זו לא קיימת, אך לא ברור לי מהו הצורך להתפעל מלאומיות טוטאליטרית ובלתי-דמוקרטית זו, המצוייה עם ישראל בסכסוך חמור של סכום-משחק-אפס. בכלל, כל הניסיון 'לחבב' את הפלסטינאים על המרכז הישראלי – ללא התייחסות ספציפית להתנהגותם והצהרותיהם – נראה לי כדבר ההולך וגורם לתוצאות הפוכות בשטח, במיוחד אם נעשה על ידי ביקורת קשה וחריפה נגד ישראל בלבד. עדיף להתרכז באינטרסים ישראלים שבמקרים רבים מחייבים היפרדות שאינה חצי-קריצה. ארגו: מה שמטריד אותי הוא הסתבכותה של ישראל בביצת השטחים ובליעת הפיתיון, החכה והדייג שביצעה לאחר מכן. הצורך ביציאה מסודרת משטחים אלה נראה לי כאינטרס ישראלי-ילידי ותו לא. --- אינני מדבר על אינדיווידואלים ספציפיים המבקשים לשרת את לאומיותו של 'האחר', אלא על תופעה ארכיטיפית בקרב חלקים מבני העם היהודי באשר הם (כולל ישראל, כמובן), שלהבנתי ממהרים בחלקם כמעט תמיד להיות הראשונים שימצאו נקודות זכות כלשהן בדעותיו של ה'אחר', גם אם הוא אומר כמעט במפורש שהוא מעוניין לעולל לך דברים בלתי נעימים בעליל. אני משער שמקור הלך רוח זה מצוי בשרידים של צורך-ממשי וגמישות הכרחית במסגרת קיום גלותי מתמשך. תופעה זו, להבנתי, מתקיימת גם בישראל והיא בולטת במיוחד על רקע הדיסונאנס ריבונות VS זעקות געוואלד ו/או השתבחויות המוסר שאתה מחלק לעצמך, אי שם בין נסיון דחיית קיומו של 'האחר' ומציאת סיבות רליגיוזיות תמוהות בנדון, לבין מה שנראה כהזדהות חלקית או מלאה עם מטרותיו של ה'אחר', גם אם הוא מייצר מחשבות וספרי לימוד שבהם אתה מופיע כתת-אדם. --- אומרים כי הפטריוטיות היא מפלטו הראשון (או האחרון) של הנבל, ועל כן מילה זו אולי טעונה מדיי. אני בכוונה מדבר על רגשות ילידיים רגילים בסגנון ''נולדתי במקום זה ואיכפת לי ממנו, כי זו מולדתי'' ועל כן ''כדאי לעשות כך, ועדיף להימנע מכך'' – רגשות אשר אינם מבקשים להיתלות במילים גבוהות של השתבחות עצמית, בקושאנים למיניהם, בספרי קודש לצרכי 'הוכחה' כלשהי, ועוד. למותר לציין כי לשיטתי רגשות כלליים מסוג זה אינם אמורים לחפש בנרות ובפנסים 'להבין' ולקלס את התנהגותו ה'אחר' שאיתו אתה מצוי, איך לומר, בסוג מסויים של סכסוך די רציני. זה כמובן לא אומר שאתה צודק בדברים שאתה עושה, אך בפירוש לא הופך אותך ואת קבוצת הלאום שבה אתה יושב לנבל ולשפל במסגרת תמונת עולם בי-פולארית. --- ההשתבחות העצמית בצדקת הדרך וגיוס כל משאבי האמונה התורניים לצורך הוכחת זכויותיך על מקום מסויים – נראים לי חד צדדיים, פתאטיים ובעלי סף היבריס גבוה מדיי, ועל כן אני שולל אותם בשני הצדדים, שכן אסור לשכוח שתופעות מכוערות של שוביניזם ושנאת הזר באשר הוא מתקיימים בשני צדי המתרס, אלא שבצד הישראלי ניתן ומקובל, לפחות, לבקר זאת בחריפות, ללא סכנת חיים ממשית. לשון אחר: הבנתו של ה'אחר' וההזדהות עם מטרותיו הלאומיות, אסור לה שתתעלם מליקוי חמור זה במידה וקיים גם אצלו – במיוחד אם אותה אמפתיה כלפי ה'אחר' עוסקת במרץ רב בהלקאה עצמית פנימית בנקודה זו בדיוק. -------------- וכמובן – ייתכן כי אני טועה, שהרי אין לי שום הסכם עם גורם עליון או תחתון לפיו אלת הצדק מונחת לה בכיסי. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אכן טעות בסיסית |
|||
|
|||
טענתי היא שאיני בטוח שאין לאומנים פטריוטים אמיתיים אבל מסכים איתך שהם מסוכנים. אני לא חושב שהשימוש ב''מבקשים לייצג לאומנות ערבית'' ביחס לעמדות השמאל הקיצוני הוא נכון לגבי עמדתם. לדידי הכוונות הן העיקר בסיפור הזה. בצורה שאתה טוען הרי אפשר לטעון נגד כל נהג שדרס מישהו למוות שהוא ביקש להפוך לרוצח בעוד שיתכן מאד שלא התכוון כלל. במציאות שלנו, במשחק הישרדות (משחק-סכום -אפס), אתה חייב לבחור צד. אכן רוב תושבי ישראל היהודים בחרו ובוחרים את הצד ה''נכון'' כאשר מדובר בעניין הריבונות. אבל אין זה אומר שאין להם, או לא צריך להיות להם, אינטרס כלשהו בקיום זכויות של הצד השני (למשל זכויות הקניין). זה ודאי צריך להיות חשוב למי שטוען בדבר חשיבות הזכויות הילידיות שלו עצמו. הרי מקור הבעיה שלנו הוא בדיוק הזכויות (והרגשות) הילידיות הרגילות. מי שטוען בדבר הזכויות הילידיות שלו צריך לפחות להכיר באלו של האחר, ''גם אם ה[אחר] אומר [...] במפורש שהוא מעוניין לעולל לך דברים בלתי נעימים בעליל'' (לזרוק אותך לים...). בחברה דמוקרטית מכירים ומעניקים זכויות גם לנהג שהתכוון ודרס למוות - גם לעבריינים יש זכויות. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי