|
קדם כל כדאי להחליט מה רוצים בכלל לראות כאן בתור מדינה.
אחר כך להפרד מאלה שרוצים משהו אחר (להלן: האויב). לא מדובר ביחידים שרוצים נסוח קצת שונה ל''חוקה''. מדובר בתנועות לאומיות להפיכת הקערה על פיה. צריך קצת שכל ישר והמון רגישות, כדי לקבוע מתי מישהו ''מין'' (טיפוס בצדי הזרם) ומתי הוא ''אחר'' (שייך לקבוצה שבזרם אחר).
צריך גם להגדיר שטח למדינה (זה נגזר גם מהחזון הזה, וגם מהצרכים הבטחוניים), ולפיו לקבוע את כוון ההפרדות (או הכרזה נוסח דה-גול, שהמדינה אינה מטפלת יותר בשטח שמעבר לגבול שנקבע, או העברה כפויה של האויב אל מחוץ לגבול הזה, או גם וגם. בכל מקרה אין כבוד מהותי של גבולות האויב - כלומר: אין סבה לסייע בהעברה כפויה של ידידינו מהצד השני של הגבול אל הצד שלנו. העקרון הוא, שהגבול הוא מה שהאויב לא עובר, אבל מבחינתנו הוא זמני ונתון לשנויים).
העברה כפויה היא תהליך, שעשוי לקחת זמן רב, ולהעזר בשיטות מגוונות מאד. בכל אפן, קביעת הגבול והמדיניות היא מאורע חד פעמי, שאחריו הבצוע צריך להיות עקבי.
לספירו יש רעיון די מגובש לגבי חזון כזה, וגם לי. יש גם אחרים, שגם להם סוג של חזון, אבל הגדרת ''לנו'' ו''לצרינו'' שלהם מבוססת על ההנחה שהדברים שאנשים טוענים להאמין בהם אינם קיומיים להם ואינם רציניים אצל רובם. |
שמאלני על כל הראש
