  
  
  
|
 |
|
||
  תגובה (לא ארוכה) |
|||
|
|||
אינני מסכים לא עם תוכן הודעתך המקורית ולא עם תגובתך. [אגיב בקצרה יחסית בתגובה זו]. ראשית, באשר לטענת ה''מינוי'', זו טענה שאין לה כל יסוד. כפי שציינו אחרים, שרים מאז ומעולם היו ממונים. ובאשר לתשובתך שיש להם גם כובע של חברי כנסת -- הצעות חוק ממשלתיות לא מוגשות ככאלה בגלל שמגישיהם הם גם ח''כים, אלא מאחר שבשיטת החקיקה הישראלית, מקדמת דנא (קרי, מאז קום המדינה), זו השיטה - כך היה גם במפא''י ההיסטורית וכך הוא גם כיום. הטלת האשמה לפתחו של פרופ' פרידמן היא מגמתית במקרה הטוב, ומגוחכת במקרה הפחות מוצלח. שנית, באשר לפגיעה בעקרון הפרדת הרשויות והתערבות היתר, כביכול, של שר המשפטים: את כותבת כמי שגדלה (לפחות מבחינת השכלתה המשפטית) לתוך מציאות בה בית המשפט העליון כבר ניכס לעצמו את סמכות הביקורת השיפוטית (ובלשון פשוטה, הסמכות לבטל חוקים של הכנסת). מן הראוי להדגיש שסמכות זו אינה מובנת מאליה, ועד לפני קצת יותר מעשור לא היתה קיימת כלל. בית המשפט העליון הוא שהמציא אותה (ובאופן בלתי מפתיע, יצר דוקטרינה שמעצימה את כוחו). כלומר, בהסתכלות יותר רחבה, בית המשפט העליון לאורך שנים נגס בעקרון הפרדת הרשויות בנוטלו לעצמו סמכויות שבעבר לא היו לו. שלישית, את מדברת על ''בעיית נציג'' (במונח המקורי - agency problem). צר לי, אבל השימוש שאת עושה במונח אינו תואם את משמעותו המקורית. אדרבה, דווקא העובדה שבית המשפט העליון שלנו יצר עבור עצמו דוקטרינות שמעצימות את כוחו היא היא בעיית נציג קלאסית בפני עצמה. [שימוש של נציג בכח שניתן לו על-מנת להעצים את כוחו שלו על חשבון רשויות אחרות]. רביעית, הדוגמא שלך מבית המשפט העליון האמריקאי היא מצויינת, אבל דווקא בכיוון ההפוך. שופטים בארה''ב מתמנים לא רק לפי יכולתם המשפטית (אף שברור שעליהם להיות גם משפטנים משכמם ומעלה) אלא גם לפי עמדותיהם הפוליטיות (במובן הרחב של המילה). על כן, בזמן נשיא רפובליקאי ממונים שופטים רפובליקאים וההפך בזמן נשיא דמוקרטי. לפיכך, מבחינת ההרכב הפוליטי, בית המשפט העליון האמריקאי אמור לשקף את עמדת הרוב בציבור. על כן, כאשר בית המשפט העליון האמריקאי מתערב ומחליט לבטל חוקים, הלגיטימציה שלו רבה מזו של בית המשפט הישראלי ששופטיו לא ממונים לפי מפתח פוליטי ואינם מהווים מדגם מייצג של עמדות הציבור. אדרבה, אם לקרוא לילד בשמו, בעשורים האחרונים יש לנו בימ''ש חילוני, שמאלני, יהודי, גברי ואשכנזי. כעת, כשתפני להחלטותיו של בית המשפט העליון בענייני דת ומדינה, תוכלי להבין מדוע פסק כפי שפסק (לאו דווקא כי החוק חייב את זה, אלא כי הדברים תאמו את עמדותיהם האישיות של השופטים). ועוד מילה אחת לגבי בית המשפט העליון האמריקאי - למרות שהסמכות לביטול חוקים הינה בידיו כבר למעלה מ-200 שנה, בית המשפט העליון האמריקאי מצמצם מאד (בניגוד למקבילו הישראלי) את התערבותו בנושאים פוליטיים. חמישית, ההפרדה שלך בין הסדרי על, הסדרים ראשוניים והסדרים משניים נראית משעשעת נורא, כשזוכרים שהסדרי על (קרי, הסדרים חוקתיים) נעשים בכל מדינה מתוקנת בהליך מורכב המערב את נבחרי העם בפרוצדורה מיוחדת. ואילו בישראל, בית המשפט העליון בפסק דין אחד שלו שינה למעשה את המבנה החוקתי של מערכת המשפט של המדינה, ופשוט המציא (בהעדר מונח מוצלח יותר) לעצמו סמכויות שאין לו. שישית, בעיניי הצעדים שנוקט פרידמן, בשל כל האמור לעיל, הינם רצויים ובעיתוי נכון. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי