  
  
  
|
 |
|
||
  קשב, המצאתיות, אהבה, ונצרות: שחרור הפוטנציאל המוחי |
|||
|
|||
ראוי להמנע מהכללות גורפות וביטויים סכמטיים כלפי דת עתיקה, יהיו הביטויים הללו ''סיכומי מחץ מבריקים'' ככל שיהיו מסוג, ''ממשיכי דרכו של ישוע פעלו כאירגון צדקה באימפריה הרומית'' או ''הנצרות כממלכת דם ורשע'' - ביטויים שהם פורמולות ריטואליות, כשמאחורי הברק המילולי של ''משפט המחץ'', פוסחים בהבל פה על התפתחויות תאולוגיות ואמוניות ענקיות - למשל, אוגוסטין הקדוש, תומאס אקווינאס, מייסטר אקהרדט ורבים מאד אחרים, קדושים ואנשי אמונה ניפלאים. אשר לנקודה ניתפסת כאובה כזו או אחרת בממסד הדתי העומד ביסוד דתם של מאות מליונים, יש לזכור כי מדובר בבני אדם. ובלשון דתית יותר, השטניות עשוייה להמצא בכל מקום, לרגעים אצל אדם X או בחבורה Y - מדי פעם, לתקופות קצרות או ממושכות יותר, יש ההולכים בדרך מרושעת תקופות ארוכות או בכל חייהם הבוגרים מתוך אידאולוגיה ויש שמתוך מה שהם רואים ככונות טובות. מה יבטיח לנו דרך נכונה? וכי שליחי הכנסיה, הכמורה, לא אמורים לתת לישוע להכנס לליבם ולהנחות אותם, בסעודת האדון, בוידוי וכד’, וכי הכהונה לא נושאת איתה חסד מיוחד של הנחייה נכונה, על פי הדוקטרינה? אנו חושבים על עניין זה שציינתי לעיתים באופן מעט מפוצל, מחד הראליה, מאידך התחושות והמחשבות האמוניות. אבל מהי הראליה? ובאיזה רמה של כהונה מתחיל ה-infallibilty? ניתן אולי להסתכל על זה כך: מאז ישוע יש כיווניות בהיסטוריה, יש סיכוי מוגבר לניצחון הדבר הנכון, הטוב על הרשע, בטווחי זמן מסויימים, בעוד קודם לכן אלפי שנים לא היה זה כך. נעשו כמובן מעשי עוולה, אך בטווח רחוק זה אולי סוג של ניסיון שלומדים ממנו. אין כאן רק רע מוחלט תמיד, הרי אחרי הכל, אם ניקח דוגמא ספציפית, כוונת האינקוויזיצייה בזמנה היתה להלחם בשטניות (כן, היו אז כתות שטניסטיות וכתבתי על כך) ובכפירה. הכפייה היתה אולי מוגזמת, העונשים אולי יוצרי טרור בלבבות, אולי גם טיפוסים אפלים מצאו את מקומם במסגרת האינקוויזיצייה (כפי שקורה גם לאירגוני כפייה ועינויים אחרים, למשל שרותים חשאיים בארצות שונות) הגם שממצאים כיום מראים שדימוי זה אינו כפי שחשבו, היתה כאן הגזמה גדולה. הכנסייה הנהיגה שינויים רבים בוועידת הוותיקן השנייה ב-1962. זאת ועוד - בקטסיזם של הכנסייה הקתולית, שחובר בחלקו הגדול על ידי התאולוג יוזף רצינגר, לימים האפיפיור בנדיקטוס ה-16 נכתב: ''בשליחת בנו ובמתנת הרוח (Spirit), ההתגלות הושלמה עכשו לגמרי, למרות שהאמונה של הכנסיה צריכה בהדרגה לתפוס ולהשיג את מלוא משמעותה מעבר למהלך מאות שנות הזמן'' (סעיף 73). דהיינו הכנסיה תופסת את עצמה כהולכת ומתפתחת בהיסטוריה, וגינתה פרקים מסויימים בעברה כ''פרקים אפלים''. תודעת הכנסיה הולכת ונעשית בשלה ובוגרת יותר עם התקדמות הזמן, אף שהבשורה הושלמה, כך אומר הקטסיזם. אולי עקב הטהרות הלבבות הגדולה של אז (כולל הגברת מספר החטאים שיש להתוודות עליהם) היגיעה המהפכה היוצרת הגדולה של הרינסנס, התקדמות הרוח והמדעים, המהפכה המדעית, התקדמות מהמאה ה-16 ועד היום, 500 שנה, כפי שלא התקדמה האנושות במשך אלפי שנות היסטוריה ורבבות שנות פרה- היסטוריה. ושוב, אם ננקוט באותה דוגמה ספציפית - http://www.hayadan.org.il/wp/mehashefot-170604 מתוך הכתבה: במטרה לאמוד את האירועים שקשורים באינקוויזיציה ובזוועות שחוללה, פירסם שלשום הוותיקן אוסף מאמרים בנושא, שסיכמו מחקרים שהוצגו בכנס ב-1998. על פי המאמרים, פרי עבודתם של 50 תיאולוגים והיסטוריונים המומחים לנושא, מספרם של אלה שהומתו או עונו על ידי האינקוויזיציה נמוך בהרבה מכפי שסברו עד כה. המחקרים מ-1998 מתבססים על מסמכים מהארכיונים של הוותיקן, שדנים במשפטים שנערכו ליהודים, למוסלמים, למכשפות, למדענים, למינים וללא-קתולים אחרים שחיו באירופה בין המאה ה-13 למאה ה-19. ממצאיהם תומכים בתיאוריות של היסטוריונים שהתפרסמו בשנים האחרונות, ולפיהן הוגזמו ממדיה של פעילות האינקוויזיציה. על פי ההערכות שהיו מקובלות עד כה, אומדן המומתים בידי האינקוויזיציה הספרדית, שקיבלה את אישורו של האפיפיור סיקסטוס השישי ב-1478, נע בין 30 אלף ל-300 אלף בני אדם. ואולם, לדברי פרופ’ אגוסטינו בורומיאו, היסטוריון באוניברסיטת ''לה סאפיינצה'' ברומא המתמחה בנצרות הקתולית, וערך את 783 העמודים המסכמים את ממצאי המחקרים שהתפרסמו שלשום, שיעור המומתים בספרד לא עלה על 1% מכלל 125 אלף איש שנשפטו - כלומר, פחות מ-1,500 איש. ''השימוש בעינויים ובהטלת עונשי מוות לא היה נפוץ כפי שחשבו במשך זמן רב'', אמר בורומיאו. לדבריו, מהמחקרים עולה שחלק גדול מההוצאות להורג שבוצעו במאות שנות פעילותה של האינקוויזיציה, נגזרו בבתי דין שלא היו כפופים לכנסייה. לדברי פרופ’ מירי אליאב-פלדון מאוניברסיטת תל אביב, ממצאי המחקר שפירסם הוותיקן אינם בגדר חידוש. לדבריה, לאורך כל מאות שנות קיומה של האינקוויזיציה היה מספר מקרי ההוצאות להורג קטן, בוודאי בהשוואה למספר ההוצאות להורג של מערכת המשפט האזרחית. ''האינקוויזיציה היא אחד המיתוסים שמוציאים מפרופורציה את העובדות'', היא אומרת. לדברי אליאב-פלדון, לאורך 350 שנות הפעילות של האינקוויזיציה הרומית (שפעלה באיטליה), יש תיעוד רק על 96 הוצאות להורג. האפיפיור התנצל הכנסייה אינה מתכחשת לאחריותה לזוועות שנעשו בשמה בידי קתולים, וב-2000 התנצל האפיפיור, יוחנן פאולוס השני, רשמית על מעשי הכנסייה והאלימות המיותרת שבה השתמשה הכנסייה. גם שלשום התנצל האפיפיור על מעשי הכנסייה. ''אנו לא יכולים לקבל את הבגידה בבשורה הנוצרית של כמה מאחינו, במיוחד באלף השני'', אמר האפיפיור שלשום על פשעי האינקוויזיציה. ואולם הוא אינו מוכן להביע חרטה על עוולות שהוותיקן יכול להוכיח שאין לו חלק בהן. ________ ואם יש עובדות שיקלו על מצפון מאמינים, למה שלא יביאו אותם? וכי המחקר ההיסטורי אמור להיות הרמטי? ואם הדבר מורה על כך שלעיתים יש גם הגזמות קשות, עיוותים ושקר בשביל לפגוע בכנסייה ובאמונתם ובדרכם הישרה של מאות מליונים, למה לא להביא זאת? תועמלנות מוגזמת היא הבעייתית כאן, הן לצד האפולוגטיקה והן לצד הרשעת הכנסיה והקפאת אפשרות ההתפתחותה - שכן השקר תמיד מן השטן הוא, ניתן לומר, ומביא לתוצאות לא רצויות. וישוע והאמת הם אחד. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי