|
לדעתי דחייה קטגורית, גם אני מאוד מזדהה איתה ולפעמים אני נמשך אליה בעצמי, היא לדעתי סימן היכר של אתאיסט ולא של אגנוסטי מהסוג שתיארתי או מהסוג הנטרלי והסובלני.
עצם הכעס על הדת, כשלא מדובר בהתמקדות שלו במניפולציות פוליטיות באמצעות הדת או בשימוש לרעה בדת כקרדום, אמור היה אצלי ואצל אגנוסטים מהמין שתיארתי לא להתקיים, כשבמקומו צריכה להיות הרגשה של אירוניה ועליצות אינטלקטואלית.
זוהי במפורש הרוח שניטשה מכוון אליה בכה אמר זרתוסטרא כשהוא טוען שיש להמית את רוח הכבדות ויש להמית אותה בצחוק...
הכעס וההתנגדות הרצינית מעניקים לדת כוח גדול מידי ובסופו של דבר משחקים לידיה שכן בעיקרה היא מבוססת על שילהוב יצרים ועל מחוות תאטרליות. |
אני תמיד דחיתי
