|
פרשנותך את הצעתו של ז'בוטינסקי לוקה בחסר. הרי הוא תמך בהקמת כוח לוחם עיברי ואף היה בין מקימיו – הגדודים העבריים. אז זה לא משהו ארטילאי שבא על חשבון בניין הארץ. להיפף, ז'בוטינסקי חזר וקבע שכוחו של הכוח הלוחם יהיה ביחס ישיר לעוצמתו של הישוב היהודי. לכן הוא דחף וקרא ליהודים לעלות ארצה. שניים מאחיה של אימי שמעו בקולו ב-1929 ועלו ארצה ברגליהם עם מעט מזומנים בכיסיהם, בד''כ לשלם שוחד לשוטרי דרכים ולכנופיות בדואיות.
חוץ מזה יש הבדל גדול בין 'לרצות' לבין 'לעשות'. ז'בוטינסקי עשה, גם שמעמדו בתוך התנועה הציונים עומעם ע''י הפוטש של הסוציאליסטים. בן גוריון אולי 'רצה'. אין כזה דבר שהישוב לא יכול היה לקלוט עוד מהגרים. הכל זו שלאה של מאמץ וכסף. עם הכסף היה אפשר לשחק והיות פחות פרודוקטיביים לכאורה, אבל כוח העבודה החדש שהיה מגיע היה מכניס תאוצה בכלכלת הישוב היהודי. אינני מכיר את המונח '' האם היישוב רצה בעלייה המונית מאירופה''. אתה צריך לדבר על אישים ופונקציות בישוב. כי בודאי שההמונים רצו את בני משפחותיהם לידם, לפחות מעדויות של אישים מאז, כולל מבני משפחתי. לא היתה תחושה שאי אפשר לקלוט בגלל מצב כלכלי, אלא להיפך היתה שאיפה להביא ולהגניב כמה שיותר עולים לגלית ובלתי לגלית, לאור התפשרותה של הסוכנות היהודים עם דרישות האפרטהייד הבריטיות.
יעקב חזן הקפיד על הכשרתם של העולים לעתיד לעבודה ולאידיאולוגיה. המסננת הזאת לא היתה צריכה בכלל להתקיים אם היו פוסחים על השיקולים הפוליטיים. סיפורך על החסיד והאדמו''ר מראה על היעדר חזון ויזמות וקוצר רוח של אדמו''רים רבים שמנעו מקהל חסידיהם לעלות לארץ. שמא היה בשיקולים אלה גם אינטרסים אנוכיים של האדמו''רים? נדמה לי שבאופן יחסי תסכים איתי שעלו פחות חרדים מלא חרדים.
''משאיות תמורת נפשות'' - היתה תוכנית בלתי ריאלית שהגרמנים בכלל לא התכוונו לממש אותה, אלא אולי באמצעותה לשים את היד ביתר קפידה על יהדות הונגריה וטרנסילבניה. |
סוגיית העלייה-פתרון בלתי אפשרי
