|
לא היה צורך בציון הגבולות משום שהן היו הצהרות הצהרתיות שנשענו על הבנה כללית של היכן הגבולות עובדים. לפי אותם גבולות הוקמה ב-1922 ממלכת עבר הירדן. לא היו מחלוקות על הגבולות, כי הבריטים הם שקבעו אותם.
מכאן שמספיקה הצהרה בריטית שמבטיחה הקמת בית לאומי בארץ ישראל, שאינה מגבילה את הפריסה הגאוגרפית של הבית הזה. מאחר שהבריטים גזרו 70% משטח המנדאט על א''י-פלשתינה ומסרו אותם לפלסטינים, הרי ניתן היה לשער שמן הצדק יתנו הבריטים את הנותר - 30% שמהירדן לים - ליהודים. אבל הבריטים נכשלו בתפקידם ההיסטורי בגלל תאווה של ניצול אמפראיליסטי של אוצרות המזרח התיכון והם האשמים העיקריים ליצירת אותו סכסוך ארוך בין יהודים פלסטינים לערבים פלסטינים. הם גם אשמים בכך שמנעו הגירת יהודים חופשית לארץ ישראל ובכך מנעו מעשרות אלפי וממאות אלפי יהודים לברוח מאירופה שלפני השואה.
את זה אני אומר מתוך ראיית המצב המדינית-משפטית של מעמדם של הבריטים בארץ ישראל. השאלה איזה תוקף משפטי-מוסרי יש באמת לכובש אימפריאליסטי בכלל לקבוע לעם היהודי אם הוא רשאי להתגורר בישראל ולהקים בה את המדינה היהודית שלו. אני כמובן שולל את זכותם המוסרית של הבריטים, ומתייחס לסוגיה רק מהבחינה הטכנית - פוליטית. ליהודים היתה זכות לנצל את ההצהרה הבריטית כדי להניע את מנגנוני העליה היהודית לארץ. אבל מעבר לזה היתה להם זכות שאינה תלויה באחרים, ובודאי לא בכובש, להילחם בבריטים עוד בשנות ה-20, להרחיב את הפעילות באירופה ובארצות ערב לעליית יהודים משם על אפם וחמתם של הבריטים ולרכז כאן גרעין יהודי גדול הרבה יותר, כדי להילחם בבריטים ובערבים.
גם אני חושב שככל שהיינו מקדימים את המשבר עם הבריטים ומעציצים אותו, כך ישראל היתה נולדת בשנות ה-20 או ה-30 כשהיא נלחמת יותר בבריטים ופחות בערבים, שהיו פחות מאורגנים כמדינות וכ''עם פלסטיני''.
השהיית הדברים ע''י ההנהגה הציונית ובן גוריון בראשן , גרמה לקשיים רבים יותר בהקמת המדינה ככל שהזמן חלף. לתחושתי, בן גוריון הבין את זה היטב כשהחליט בניגוד לחבר מקורביו, להצהיר על הקמת המדינה ב-1948. ייתכן שאם היה מתעכב בכמה שנים, הדבר היה בילתי אפשרי יותר, בשל גיבוש הזהויות המדינות הערביות והעמים החדשים שנוצרו בתוכן. |
היכן ציון הגבולות?
