|
אופן זה של חקר ההוויה האנושית באמצעות איפיוני מהויות היסטוריות, אינו מתאפיין בצמידות טרחנית והתפסות לשרשרות סיבתיות נפרדות בציר הזמן המושכות לעיסוק בפרטים לא רלוונטיים והרבה סרח עודף, אלא רואה את ההסטוריה בבחינת מרחב - מרחב ארועים משמעותיים.
אתה הופך את ההיסטוריה כזמן להיסטוריה כמרחב בו-זמני. אכן גישה מופלאה, נמרצת, צבעונית מאד, וחדורה אסטטיקה. תפיסה זאת של ההיסטוריה כמרחב ארועים תוך איפוס הזמן ודילוגים בו במסגרת המהות, הוצבה במידה מסויימת על ידי התאולוג המופלא סנט אוגוסטינוס (354-430 לספירה) במשנתו ובספרו האוטוביוגרפי ''ווידויים''. היסטוריוגרפיה רב- מימדית כזו, במסגרת רומן היסטורי, מגיעה לרגעים מרגשים ויחודיים אצל הסופרת הצרפתית בת זמננו מרגריט יורסנר.
כתיבתך יוצאת דופן במקומותינו, והינה ברוכה ומציבה חוויית קריאה יחודית.
אבל בעניין האימפריה האמריקנית, אני סבור שזו האימפריה הראשונה בהיסטוריה שעוצמתה והתמדתה כרוכים בגורם האתי. זוהי אימפרייה או תצורה חברתית, לראשונה בהתפתחות האדם, המבוססת על נדבכי יסוד מוסריים ולא תפעוליים. הדבר מאפשר שיחרורו של הפרט מכפיפות בדרגות שונות לגורמי בלימה יצרנית, וכך מאפשר פיתוח בחזית רחבה שלא היתה עד כה בהיסטוריה, של משאבי היצירתיות הבונים שבאוכלוסייה תוך יעילות מתרחבת. |
לגורביץ: היסטוריה כזמן או כמרחב והיסוד האתי-יצירתי
