  
  
  
|
 |
|
||
  השואה כאירוע שלא ייאמן |
|||
|
|||
אין ביכולתנו להבין באמת את הנאציזם והשואה, וכן ראוי שיהיה. כל הבנה דורשת סוג של התקרבות, אמפתיה, ולוּ לשיעורין: בין המבין למובן דרושה זיקה כלשהי, לפחות ברמה שתאפשר למבין לראות את הדבר מנקודת ראותו של המובן. אדם הגון, על אחת כמה וכמה יהודי, אינו יכול לעשות זאת ביחס לנאציזם. ברצוני להמחיש את דבריי באופן שהוא אולי מעט מזעזע. ראשית אומר שהכחשת השואה היא עמדה הגיונית ביותר. בסרט ''החיים יפים'' יש סצנה שהיא, לעניות טעמי, אחד הרגעים המשמעותיים ביותר שנעשו באמנות על 'השואה', בה מבטא את העמדה הזו בניני, המגלם את האב, בשיחתו עם ילדו. איני יכול לצטט את השיחה במדוייק מזיכרוני, אך אתאר את רישומה עליי. הבן הצעיר שואל את אביו מן הדרגש התחתון: 'אבא! באמת הורגים פה יהודים, באמת כל מה שמספרים במחנה נכון?'. והאב משיב: 'בני, אתה באמת מאמין בכל השטויות האלה? אתה באמת חושב שגוזרים שערות אדם לאחר שמת ועושים מהן פאות? תכף יבוא מישהו ויספר שלוקחים שומן אדם ועושים ממנו סבון – כלום תאמין לו?!'. בשאלה הרטורית הזו הוא מסיים, ושניהם צוחקים... לאמור: אדם הגון בעל שכל ישר איננו יכול להאמין בסיפורי השואה. ההכחשה יכולה להיות, לפיכך, התגוננות מפני הצורך להכיל מה שהוא מעבר לסיבולת הנפשית של נברא בצלם. מן העבר השני אנו שומעים רבות על ההונאה שנקטו הנאצים כדי להסתיר את מעשיהם, ועל כך שיהודים דחו את כל המידע שהגיע אליהם בדבר המתרחש במחנות, מטרת המשלוחים וכו'. כידוע, יהודי ורשה דחו את דבריהם של עדים שהגיעו מחלמנו וממחנות נוספים. כך אירע במקומות רבים, ואפילו באמצע שנת 1944 לא האמינו רבים מיהודי הונגריה כי מה שסיפרו להם על אושוויץ אמנם אפשרי. שנים רבות התקשיתי מאוד להבין את התמימות והעיוורון הללו, את חוסר הרצון להביט נכוחה במציאות. ואולם, אי-היכולת להאמין בעובדות מבטאת, בעומק הדבר, בריאות מוסרית ואנושית. יהודים באמת לא יכלו להעלות על הדעת את מה שתכננו הגרמנים לעולל להם. עם כל מה שכבר ראו, עדיין נותר העתיד הנורא יותר בבחינת 'לא יעלה על הדעת'. אני נזכר בסיפור על יהודי אחד זקן, שהביאו אותו לגן חיות והעמידו אותו מול הג'ירפה. 'תראה איזו חיה', אמרו לו. והוא מרים את ראשו ושוב מוריד, סוקר את הג'ירפה בתימהון גמור, מלמעלה למטה וחוזר חלילה, ואז ממלמל לעצמו: 'לא ייתכן, אין חיה כזו...'. השואה היא דבר שלא ייתכן – במובן העמוק ביותר של המושג – מפני שכדי לחשוב על ממלכת הרוע הנאצית אנו זקוקים לשפה אחרת. אין לנו יכולת לחשוב מעבר לשפה; בהעניקה למילים 'טוב' ו'רע' את משמעויותיהן, קבעה אפוא השפה את הגבולות האפשריים של המחשבה והתרבות. הטענה שהשואה הייתה יישום של אידאולוגיית 'רוע לשם רוע' ושהרייך השלישי היה ממלכה שהרוע היה בה אידאל, היא אכן פרדוכס – ובה בשעה אמתית לגמרי. הקביעה שדבר מה הוא פרדוכס מנקודת ראות של המחשבה האנושית, אך אינה יכולה לשלול את מציאותו. ובאמת, יש לחדד את הנאמר עוד יותר: את הממלכה הנאצית לא ניתן לתאר אלא על ידי פרדוכס. בקבענו שזו ממלכה של רוע, אנו מכריזים על כך שהשפה האנושית הרגילה איננה יכולה לתאר את השואה, ולכן אנו נוטשים את המובן הרגיל של המילים כדי לתאר את העובדות המוצקות, הנראות בעינינו בלתי-אפשריות, כדי לאפשר לעצמנו לא להכחיש את המציאות שכל כך היינו רוצים להאמין שלא ייתכן שהייתה. הופעתו של השטן – בין היסטוריה לתאולוגיה העמידה אל מול השואה מטשטשת את ההבדל בין היסטוריה לתאולוגיה. בתקופה המודרנית התרגלנו לחשוב שאת מה שמסבירה התאולוגיה כהופעה של הא ל, מסבירה ההיסטוריה באופן רציונלי, בלא להזדקק לו. התאולוגיה המסורתית עומדת בדממה אל מול השואה, ומתקשה לתאר אותה כהתגלות או כהשגחה של הא ל במובן כלשהו. ההבנה שהשואה היא הופעה של רוע איננה מתיישבת כלל עם ההנחה הדתית שכל תופעה, ובכלל זה גם השואה, חייבת להיות ביטוי של רצון ה' והשגחתו. ה' הוא טוב, ולכן איננו יכול לרצות כלל ברע. לפיכך אנו מניחים שהרע הוא רע רק למראית עין: רע לשם טוב, או רע שמקורו בחטא ובכישלון אנושי – תוצאה של הבחירה החופשית. ואולם, בשואה הופיע לנגד עינינו רוע מסוג חדש: בריאה של רוע, רוע שהבחירה האנושית איננה יכולה להסביר אותו, רוע שטני. השואה איננה התגלות מהסוג הרגיל, אלא התגלות הפוכה: 'התגלות של השטן'. המסורת יודעת לספר שלמרות השקפתנו – שהיא בוודאי טובה ואמיתית – בדבר האחדות הא לוהית, קיים גם צד אחר במציאות: סמאל, סטרא אחרא, שטן. כל המושגים הללו (אם לא נפרשם כדרך הפילוסופים) מלמדים על קיומה של תופעה, ישות, אישיות, כוח או דבר מה אחר שיש לו משמעות הפוכה: הוא פועל לרע. לשטן היו בוודאי הופעות רבות בהיסטוריה האנושית – הופעות קטנות: הוא התגלה במעשים סדיסטיים של אנשים בודדים, בהתנהגויות שנראו כסטיות, במעשי אלימות קיצוניים ועוד. ברייך השלישי קרה דבר מסוג אחר לגמרי. כאן לא עמד השטן בשולי המציאות, כשחקן משנה. כאן הקים לו השטן ממלכה: ממלכה שבה עבדו אותו, ממלכה של ערכים הפוכים, שכדי לרצות בה את השליט יש להקריב לו קרבנות מהסוג האהוב עליו – מעשים רעים – רצח, התעללות, ענויים וכיו''ב. השימוש במושג 'שטן' כדי להסביר את השואה אינו מהווה הסבר מן הסוג הרגיל, שכן ההצבעה על קיומו של השטן היא הצבעה על הבלתי-מובן – על הצד האחר של המציאות, זה שמעבר לאופק הנראה. תיאור הרייך השלישי כממלכת השטן הנו שימוש בשפה סמלית, מיתית, להבנת ההיסטוריה. אך השואה באמת איננה יכולה לקבל שום הסבר אחר. היא אירוע מיתי שיש לו משמעות תיאולוגית: אירוע של הנפת יד על ממלכתו של הקב''ה, בו ניתן לשטן לרגע קט השלטון על העולם. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אמירתך מרגשת מאוד ואני מסכימה עם כל מה שכתבת |
|||
|
|||
ממש קולע. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בגולה נכשלו ביהדות |
|||
|
|||
יהדות=שמירת תורה ומצוות יהדות=ארץ ישראל כולה לעם ישראל. יהדות=סילוק הנוכרים מארץ ישראל. יהדות=הקמת ישובים יהודיים תוססים, מאחזים, התנחלויות,ישובים וערים ברחבי ארץ ישראל. יהדות=עליה לארץ ישראל יהדות=החזרה בתשובה של היהודים ליהדות השלמה. יהדות=שמירת שבת=תפילין=טהרת המשפחה=כשרות אין בשום אופן לוותר על דבר מתוך המכלול הנזכר לעיל כולם בגדר עיקר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למרבה הזוועה הכחשת השואה היתה טבעית |
|||
|
|||
בחודשים הראשונים, הכחשת השואההיתה טוטאלית. לא רק מנהיגי הציונים בארץ ישראל, אלא גם הבריטים, הצרפתים, האמריקנים, והיהודים עצמם בפולין המושמדת, לא יכלו להאמין שזוועה כזו מתרחשת, שכן לא היתה כזאת בהיסטוריה העולמית. יש בידי צילום של עיתון ''הצופה'' - עיתון הציונות הדתית, בה הוא מביא ידיעה על השואה, ובה בעת מביע את ההשערה שזוהי תעמולה מוגזמת של הבונד. אינני יודע אם לשואה יש משמעו תיאולוגית, חוץ מאשר הטלת צל כבד על אפשרות קיומו של אלוהי ישראל הטוב והמיטיב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רמי יש לי בקשה |
|||
|
|||
אנא שלח אלי העתק (צילום) של הידעיה מעיתון ''הצופה''. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי