![]()
|
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
בס''ד. בזוהר כתוב שסוד הקרבן עולה עד סוד האין סוף... מה שבעיניך או בעיני נראה יפה או לא, אינו קובע דבר. מה שקובע זה מה מוצא חן בעיני האין סוף, ומה שמוצא חן בעיניו זה שנמלא את הוראותיו הכתובות בתורה שבכתב ושבע''פ. כבר בזמן ביהמ''ק נאסר להקריב קרבנות בחוץ, ולאחר החורבן אין קרבנות בכלל. כלומר, אין אכילת בשר של המזבח. מה שיש זה אכילת בשר של אנשים. ואם אוכלים נכון, זה יכול לעשות את עבודת הקרבנות שהיתה בבית המקדש. | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
תודה בכל זאת סוד הקורבן לא מובן לי. כשבזוהר משתמשים במילה כמו ''עולה'' הכוונה על הזדככות רצונות הקבלה לעצמנו, על עביות שהיא קטנה יותר מקודמתה. לכן כיצד העלאת קורבן יכולה לזכח את עוביות הגוף? | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
בס''ד. הנה כמה התייחסויות מן העבר שלי ושל אחרים: דיון 1300 וגם כאן: http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-2321-00.html?tag=... | |||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
||
![]() ![]() |
|||
|
|||
קראתי את המאמר המקושר ואכן כתבת :''...אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם, אומר שהאדם מקריב מעצמו לה'; את עצמו, את נטיותיו הטבעיות הוא כופה, ומבטל את רצונו לרצון ה'...'' עד לפה הכל יפה. כלומר הפירוש הוא שאדם יקריב את רצונותיו הטבעיים וישתמש בהם לצורך השפעה להשם. עד כאן אני מבין. אולם עצם הקרבת בעלי-חיים על המזבח איננו תואם את הפירוש הנ''ל. ולכן לא מובן לי עינין הקורבן. | |||
![]() |
![]() |
![]() | ![]() |
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |