  
  
  
|
 |
|
||
  בורא עולם הוא זה שיאמר את דברו |
|||
|
|||
בראש ובראשונה, עלינו להבין את אשר אומרת לנו המציאות וטופחת בפנינו מאז יזמה הציונות את שיבת העם היהודי לארצו במטרה להופכו לעם נורמלי בחיק משפחת העמים. כבר כמאה שנה אומרת לנו המציאות שהנורמליזציה של העם היהודי, למרות כל מאמצינו עד כדי הפקרת חבלי מולדת למען הפיוס ההיסטורי, פשוט אינה עובדת. ככל שמזדקרת האמת המקראית מתוך המציאות ''עם לבדד ישכון...'' כך אנחנו מתכחשים לה יותר. אכן, אנחנו עם לבדד ישכון, ועלינו לקבל זאת. יש לנו גורל ייחודי ויש לנו ייעוד רוחני אוניברסלי (שתקצר היריעה כאן מלהרחיב את הדיון עליו). אנחנו עם נבחר, לא על מנת לשלוט על עמי העולם ולא על מנת להתנשא כלפיהם, אלא על מנת לממש ייעוד רוחני שעמים אחרים מתוקף מהותם אינו מיועדים לממש. ככל שאנחנו מבינים את ייעודנו ומזדהים איתו כך אנחנו מתעלים יותר, ככל שאנחנו מתכחשים לייעודנו הרוחני כך אנחנו מתדרדרים לשפל מדרגה של השפל בעמים. בקונטקסט של ''לכבד את האוייב'', לא רק אוהבינו אלא גם אויבינו משדרים כלפינו את עצם היותנו עם לבדד ישכון. כך כשאנחנו שוכחים זאת, מזכירים לנו את האמת הבסיסית של קיומנו לא רק האוהבים אלא גם האויבים. בהקשר לכך ראוי לציין את תובנותיו המאלפות של הסופר הגאון דוסטוייבסקי, שהאנטישמיות שלו נבעה מקונפליקטים בין הנצחיות היהודית לאמונתו הנוצרית. דוסטוייבסקי הגדיר את עם ישראל, תולדותיו ומעמדו בעולם כתופעה דתית ייחודית שתוכנה הדתי אינו מתבטל לעולם. עם ישראל על פי דוסטוייבסקי הוא מטבע בריאתו העם הדתי, וברוח זאת טען: ''אין יהודי ללא ושג האלוהים... אינני מאמין במציאות יהודים משכילים וכופרים''. הנה, למשל, לקחים מכוננים שאנחנו יכולים ללמוד מפי אנטישמים מוצהרים, לגבי מהותנו הקיומית. האתיאיזם הוא מכשיר ההרס העצמי של העם היהודי. אלא שגם המימסד הדתי במתכונתו הנוכחית, ובעיקר ההגמוניה של התפישה הרבנית, בולמים את התפתחותו הרוחנית של העם היהודי. כמו כן ''...ובגויים לא יתחשב'', אין פירושו התבדלות וניתוק תרבותי משאר העמים, אלא חתירה נחושה ללכת בדרכנו היעודה, למרות ביקורתם של העמים. יחד עם זאת, כאמור, עלינו להישאר קשובים לביקורת, בין אם מצד אוהבינו או אויבינו, ולבדוק את עצמנו לאורה. ככלל, יש להיות מודעים לתהפוכות המציאות הדינמית, דווקא משום התפקיד הייחודי שיש לנו בעולם. עד כמה שציבור רחב בארץ נוטה לזלזל בערך עם סגולה, כך הגויים מתייחסים לעם ישראל כאל עם מיוחד במינו. האימרה הגורסת שברירת הקיום היהודית נעה בין מצבים קוטביים של אור לגויים או קורבן לגויים, אינה צומחת מהחלל הריק. כך שכאשר אנחנו הופכים להיות קורבן לגויים, עלינו להפיק את הלקח ממצבנו. מכאן נובע הצו הקיומי של כיבוד האוייב. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי