|
היטלר, השואה, והקמת מדינת ישראל
היטלר קיבל עליו את המשימה להוכיח ששום א ל אינו מסתתר – שאם רק ירצה האדם, יוכל לחסל את נוכחותו המטרידה של א לוהים; מטרידה, מפני שהתכנית של אדם-על המשתלט על העולם רק מתוך הגשמה אישית וכוח ומקים ממלכת רשע, איננה יכולה להתגשם בעולם אם יש בו א ל, לא מבחינה מטפיזית ולא מבחינה ריאלית. אין כפירה גדולה מכפירתו של היטלר, והוא עצמו ידע זו. אם עם ישראל צודק, לא ייתכן שהיטלר יצליח. לפיכך נלחם היטלר – באופן הבסיסי ביותר ובמובן ההיסטורי הישיר, לא המיסטי – בעם ישראל ובא לוהי ישראל גם יחד. לכן שרפו הנאצים בהפגנתיות ספרי תורה וחפצי קדושה בכל מקום שהם, והשתדלו לעשות זאת על ידי יהודים, כדי להוכיח את צדקת עמדתם – שאין, חלילה, א לוהי ישראל, ואין אמונה בישראל, ולכן גם ישראל לא יתקיים.
השואה היא, אם כן, הביטוי הרדיקלי ביותר לרעיון הא ל המסתתר, מפני שהיא מספקת את ההוכחה האכזרית ביותר לחופש הבחירה האנושי, קרי: לפן ה''מסתתר''. היטלר בחן את הגבול הקיצוני ביותר של העדר הא ל מנקודת ראות תאולוגית: הוא הניף ידו על כס י ה, שהוא מקור הבחירה, וניסה להוכיח שלרשע (ספציפית: לתֶזה שלו עצמו) יש שלטון מוחלט ובלתי-מוגבל. |
מאמר קשה עצוב
