  
  
  
|
 |
|
||
  אני בעניין הזה שנים רבות, מגיל 5 או 6 |
|||
|
|||
ומאז 1979-80 קרוב ביתר שאת לקתוליות. להלן מעין וידוי אישי. איני יודע מדוע אני כותב זאת, אך יש לי משיכה חזקה לישוע ולקתוליות. שנים רבות מאד. כתינוק, בירושלים, אימי הצעירה (אבי למד רפואה בהר הצופים) נהגה לקחת אותי למנזר סמוך, עתיק יומין, ושם הנזירות שיחקו איתי, אחת אהבה אותי במיוחד. לפסלים שם קראתי בומבות (כמו בובות, אבל עם מ'). אולי יש בזה גורל מבחינתי שנחתך אז. מצד אבי, סבו, היה ראש ישיבה בירושלים, עלה לכאן במאה ה-19, יסד ישיבה, וקבור בהר הזיתים. משפחת רבנים ונגידים עשירים בפולין. סבי אימי, מאוריצ'י ויטלין, היה בעל אחוזת ענק בפולין, גליציה, בשם נובו-שלצ'ה. היה אהוב מאד על האיכרים, היה ברשותו כפר גדול, והוא בנה להם כנסיה. אימי, כילדה בתל אביב (צברית) נסעה עם הוריה כל שנה עד 1938 לאחוזה בפולין, שם עמדה לרשותה סוסה אצילה בשם ''ערבקה''. בן אחר של משפחת ויטלין, יוזף ויטלין, שגדל אף הוא באחוזה סמוכה בשם דימיטרב, היה מגדולי סופרי ומשוררי פולין. הסיפור על שבט הויטלינים, אצילים פולנים ממוצא יהודי בגליציה שנהגו להתחתן ביניהם (מאוריצ'י נשא לאשה את בת דודתו, דורה), אינו מוכר כאן. כיום אני גם אזרח פולני. בזמן לימודי בארה''ב היתה לי חברה קתולית בשם סוזן, ממוצא פורטוגזי. היתה זו מרפאה בתקשורת, תלמידה מצטיינת, השנייה בהישגיה בלימודי המ.א. באוניברסיטה, בחורה צנועה מאד עם זאת, יפה, רחומה, שטיפלה בהתנדבות בילד חולה לויקמייה, בין היתר.היא היתה, מהמשפחה העשירה ביותר בעיר מגורי, חקלאים בקנה מידה ענק. בעלי מחלבה, אלפי פרות וחזירים ומאות פועלים מקסיקנים. היא אהבה מאד דברים יהודים, כגון הסרט ''כנר על הגג'' והיתה בעלת נשמה יתירה. אהבה אותי מאד, היתה נבונה, מיעטה לדבר אך הערותיה היו חכמות ומלאות לב ונשמה. קידמתי בתקופת חברותינו עבודות חדשניות בשטח הפסיכולוגיה, ומשהו בדמותה ומידותיה התרומיות מאד קנה את ליבי ונישמתי, והתחלתי ביתר שאת להתעניין בקתוליות. אביה היה בעל מראה פורטוגלי מובהק, חוואי נמוך קומה עם כובע חוואים, שנהג לדבר על התנ''ך. הרביי הרפורמי, ישראלי לשעבר ממוצא עיראקי, איש תוסס, בעל דעות ובעל תואר דוקטור (שהיו לנו ויכוחים פוליטיים וגם לימדתי שם יהדות ועברית) אמר לי, למה לא תתחתן אתה, אמנם קתולית, אך נראית ובעלת נשמה כאחת מאיתנו. בכל מקרה החיים היפרידו בינינו, אך מאז הקתוליות מעניינת אותי יותר, באופן שאיני יכול להסבירו, ואני מוצא עצמי גם מפיק רעיונות והבנות בכוון התאולוגי והאמוני הזה וזה מפרה אותי לרעיונות חדשים. ונותן לי, ככל שאני חוזר לזה, מרכז גרויטצייה. שכן אני נוטה להיות איכפתי, אמביציוני, ולהכנס ללחצים, להעמיס על עצמי דברים, וזה נותן לי פרספקטיבות מאזנות. שלו אינני, ואיני מחפש שלווה, אלא השלמה, מן דבר שמחזיר אותי לממשות גדולה יותר, מבעד לדקירות הללו שמסביב. אינך אם כן יכול להניח, שמאחורי הדברים, אם האל הוא כל יכול, אין כוונה כלשהי, לכל אחד יש אולי הנתיב שלו. הדבר שעליו לעשות. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי