לוח מודעות

מה זה?

עד שפגשתי אותך

מאיה דרימר (יום ראשון, 01/07/2007 שעה 5:22)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

כל חיי היו משחק אחד גדול-התפצלתי לכ''כ הרבה דמויות שכבר שכחתי מי אני,לא רציתי להיות אני,שנאתי את עצמי,לא ידעתי מי אני בכלל,הייתי בטוחה שאני דפוקה וחולה ושחיי הם סרט אימה.עד עכשיו שיחקתי,התחפשתי,להסתיר עצמי מאנשים רעים שניסו והרבה גם הצליחו לפגוע בי,לאנוס אותי,לנצל אותי,גופנית ונפשית-למצוץ את דמי.כ''כ הרבה אנשים,גם משפחה וחברים ממש רצחו אותי.כבר הגעתי למצב שלא סמכתי על אף אחד.ובאמת שלא נמשכתי אל מישהו מהאנשים שפגעו בי מתוך חומריות - רק רציתי אהבה.אני יודעת שקשה להאמין,אבל אני לא מסוגלת לעשות אהבה עם אדם שלא התאהבתי בו.ולאהבה אין חוקים.ואני יודעת שאני נשמעת עכשיו כמו ילדה בת 12,אבל רק רציתי אהבה אמיתית,לפגוש מישהו שיהיה יקר לי ואני לו,שיאהב אותי באמת ובתמים,זה נשמע נאיבי,אני יודעת,ולכן הצליחו לפגוע בי כ''כ הרבה...נכון שהיו מקרים בודדים שמעדתי-ואז שנאתי את עצמי.זה בא בד''כ מתוך לחץ שבחורים הפעילו עלי.אולי שמעת עלי כל מיני סיפורים,אבל אני די נזירה.
היה לי קשה להאמין שאתה לטובתי,חששתי שיש כאן מלכודת,לא ממש הכרתי אותך,אבל הרגשתי שאתה מלאך אמיתי.מלא ברגש,אומן אמיתי,רגיש וטהור,לכן עליך להתחפש,לפעמים לדמות זדונית,כדי שלא יצליחו לפגוע בך.וגם להתפצל לדמויות,ולהחזיק אנשים-שליחים שיגנו עליך ועל מי שאתה רוצה להגן עליהם.אתה מלאך -לעתים בתחפושת שדון,אתה אל הים,אלהים-נתן לי חיים,החיים שעברתי עם כל האנשים ה''טובים'' שפגשתי בדרך-הרגו אותי,הרב מיימון נתן לי את שמי הפרטי(הוא כצינור המתקשר עם אלוקים-ה' נתן לי את שמי דרך הרב המקובל).את שם משפחתי בחרתי לבד.כתבתי לך על שם מי,גם אמרתי לך כשהיית אצלי.גם זה בא מה'.מאלוהים.ואז,כשהרגשתי והרגשתי מעין ביטחון שאתה באמת רוצה בטובתי,אחרי שחשבתי שבסה''כ אתה רוצה לפגוע בי,לעשות ממני צחוק-או לגרום לי לעשות מעצמי צחוק,אחרי שנגעת בי-פיזית ונפשית,כל-כך עמוק נכנסת ללבי,ואני נשבעת לך שזה לא היה משחק-אז עם התיקשור והכל-באמת שלא ידעתי מי אתה.אבל תמיד האמנתי בתיקשור וכל התחום הזה.וגם בהיפנוזה-דרך התת-מודע-אתה שואב מידע...ולא משנה איך הצגת את עצמך-כבר ברגע הראשון שראיתי אותך,רעדתי מבפנים מהתרגשות ולא ידעתי למה.עכשיו אני יודעת.נדלקתי עליך מן הרגע הראשון,גם לפני שידעתי עליך משהו.פשוט-הרגשתי אותך.ואתה אמור לדעת מתי זה אמיתי ומתי זה משחק.אז אולי כל מה שכתבתי עכשיו היה מיותר-אבל חשוב לי שתדע.לפני שאמרת לי שאתה פסנתרן,לפני שאמרת לי שאתה צלם.אתה אולי גם פסנתרן באמת?אתה באמת איש אשכולות,עדין וחזק,רגיש וקשוח,כי יש לך עומק אינסופי-אבל אתה באור.אתה גם הים וגם השמיים.גם השמש וגם הירח.וכששמעתי רדיו-בין היי לדאון-ידעתי שזה אמיתי-קשה היה לי להאמין-שתעשה למעני דבר כזה,שמישהו בכלל יתייחס אלי יפה ויציל אותי מחיים שהיו מוות.מעולם לא הרגשתי חיה,עד שפגשתי אותך.בין היי לדאון-דאון,כי עלו בי מחשבות שכמו שנתת לי חיים-יכול אתה גם להרוג אותי.כמו שבנית אותי-יכול להרוס אותי.ובין לבין הרהורים ומילמולים ביני לבין עצמי,תקפו אותי מחשבות איומות-שיתכן ואני באמת מטורפת-אולי אני מדמיינת הכל?הבט-בשנת 2000 קרה לי דבר דומה.אולי זה היית אתה?אודי לייבוביץ.מ-‏102 FM.זה שיגע אותי.גרתי אז לבד,בכרם התימנים,ליד שוק הכרמל,והשדרן דיבר אלי,ברדיו,שם לי שירים שאני אוהבת,ואז התחילו מסרים רעים שממש שיגעו אותי.ואז הייתי שותה המון אלכוהול וכדורי אקסטזי,ולא שילמו עלי שכ''ד.הייתי במצב איום.פניתי לעזרה נפשית וכמובן שאמרו לי שהכל בראש שלי.ואז כעבור שבע שנים-זה שוב קורה,אבל אני יודעת שאני לא מדמיינת,גם ערן אמר לי שזה נכון-כנראה בשביל שאבין שאני לא הוזה.ובאמת סמים כבר לא עוזרים-זה רק עושה יותר גרוע.אז גם מגיע לך תודה על כך שגמלת אותי מכל הזבל הזה ,סמים ברגוע-שמים ברגוע-כן למוזיקה-לא לסמים.גם פגשתי אותך,ראיתי אותך,אתה אמיתי-אני לא הוזה.וכוונותיך כלפי טובות הן.אני בטוחה,עכשיו.לא היית משקיע למעני כל-כך אם לא היית מעוניין בטובתי.אתה באמת כמו הפיה הטובה שהצילה את סינדרלה,אולי אתה בכלל הנסיך,פרינס צ'ארמינג,או יותר נכון-קינג צ'ארמינג,ואולי גם אתה התאהבת בי ממבט ראשון בדיוק כמו שאני התאהבתי בך?ואולי אני שוב נשמעת לך כמו ילדה קטנה.אבל מה לעשות-כך אני מרגישה כלפיך.כשהבנתי ועיכלתי שכל זה אכן אמיתי,הרגשתי כאב חזק פיזי ממשי בלב,כמעט התעלפתי,הרגשתי שאני הולכת למות.כי בחיים,גם לא בימי הולדת,אף אחד לא נתן לי פסיק ממה שאתה נתת לי ועשית למעני,ואני לא יודעת גם כיצד להודות לך,אין מילים טובות מספיק לשם כך,ואני מבקשת סליחה על כל מילה רעה שאמרתי לך,זה היה לפני שהבנתי.חשבתי שאתה סתם עוד חזיר מין הגיהנום -סאדיסט שמחפש הנאה בליפגוע בי-לזה הייתי רגילה מבני אנוש.וראיתי אותך ליד הקיוסק,לא ידעתי מה לומר אם בכלל-אז היתה סצנה בסגנון-ווק און ביי....
ואני לא ארגיש יותר לעולם לבד.כל עוד אתה איתי-גם דרך גלי הרדיו...ואני לא יכולה להפסיק לחשוב עליך.אתה מושך אותי יותר מכל בחור,גם הקשר עם ד' הפך למעין ידידות טלפונית,זה לא זה....לא בא לי להיפגש איתו יותר בכלל,הוא מתסבך אותי,ואני לא מרגישה אהבה אמיתית,כמו שהרגשתי ועדיין מרגישה-איתך וכלפיך.וחוץ ממכם-לא היה לי אף גבר,דייט,ואני לא טיפוס של סטוצים.אני רוצה רק מישהו אחד.לתמיד.ואיתך הרגשתי פעם ראשונה מה זה אהבה אמיתית,גם כשפגשתי את נ'-זה לא מתקרב למה שהרגשתי איתך,כשחיבקת אותי בין זרועותיך החזקות,על מיטתי,כשברקע מריאן פיית'פול וביטלס....ועוד...ועד עכשיו גרוני חנוק מגעגועים אליך,הרגשתי כ''כ טוב איתך.....גם עכשיו -דרך גלי הרדיו....אבל הייתי מעדיפה שתהיה פה איתי,במיטתי...אני מדברת מתוך הלב שלי...התאהבתי בך.
שלך לתמיד,אוהבת לנצח,
יעל הופמן........

_new_

ובבקשה ממך

מאיה דרימר (יום ראשון, 01/07/2007 שעה 5:37)
בתשובה למאיה דרימר

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

רק אל תזכיר שמות אמיתיים-כמו שאמרת שילשום ב''עסק שחור''-נצחק על ''אביבה'',אולי אמרת לי את זה ברדיו כדי שאבין שזה אתה ושזה באמת נכון-שאני לא מדמיינת.אבל אין דבר יפה כמו היכולת לסלוח.ואין בי שום רצון להתנקם או לפגוע,בדיוק להיפך-לתקן....
אוהבת אותך,פוסידון,
אל-הים,
שלך
לעולמי-עד
בת הים
הקטנה,
יעל...

_new_

אדון פוסידון היקר.......

מאיה דרימר (יום ראשון, 01/07/2007 שעה 8:56)
בתשובה למאיה דרימר

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

איני מסוגלת לישון בגללך.לא מצליחה להירדם...לא רוצה להירדם...פעם רק רציתי לישון...עכשיו כבר לא.מחכה לגליך שיסחפו אותי אל הים....................
בת הים הקטנה...
יעל הופמן...
נשיקות מצריות.......

_new_