|
באמצעות הגברת היצור והפעילות המשקית בראש וראשונה. דהיינו, היו יותר נכסים ממשיים ככיסוי וגיבוי לנייר (שטרות הכסף).יושם נא לב שמידת הגיבוי הממשי למטבע הינה גורם מרכזי בצמצום הפיחות בכוח הקנייה של המטבע (אינפלציה). עד שנות ה- 20 (מנרד קיינס) ובמאות קודמות היה הגיבוי בעיקר מלאי הזהב. בארה''ב עדיין נותן מאגר ענק של זהב מידה של גיבוי ויציבות למטבע. בישראל, גיבוי בסיס זה הוא בעיקר באמצעות יתרות מטבע חוץ. זהו הגיבוי הבסיסי, הגרעין הקשה של יציבות המטבע. מעבר לכך, ערך המטבע תלוי בתפיסת הציבור את כמות הנכסים הממשיים ההמגבים אותה. כדוגמא סכמטית, אם מחירה של ככר לחם הינו 10 ש''ח, אזי אתה יכול לקנות במאה שקל 10 ככרות לחם. אבל אם מסיבה כלשהיא (אמיתית, או פסיכולוגית-כלכלית) תאמין שסך ככרות הלחם הזמינים הינו 5 ככרות, הרי שתראה את 100 השקל שבידך כ- 50 שקל בפועל. ערך המטבע ירד מכל בחינה תפעולית (אם לאמונתך מצטרפים אנשים רבים)ב-50% בערכו.הכוונה ''מבחינה תפעולית'' לכך שמשכיר דירה יכפיל למשל את ערך השכירות וכד'. במדינה קטנה אין לדבר השפעה על מה שקורה מחוץ לה: אזרחיה יכולים לקנות דברים בחו''ל בזול יחסית למחיר בארץ. במקביל, מתייקרת עלות היצור והמוצרים בשוק הפנימי, דבר שמקטין את היצוא.
הגורם של פסיכולוגיה כלכלית הינו חשוב למדי, הגם שבוודאי ש''הקהל אינו פראייר'' דהיינו מתקיימת כאן במידה מוגבלת הנחת ''האדם הכלכלי הרציונאלי'' -זה שמגיב באופן הולם כלפי המציאות הממשית.
מכל מקום, הגורם הפסיכולוגי חשוב למשל בכך, שהנחתך ברגע מסויים שהמטבע מגובה יותר מאשר הוא באמת, והמשק נמצא בעלייה, תרתום אצלך מוטיבציה ומשאבי אינטלקט ליזמות ויצור (התמורה שאני יכול לקבל עבור מאמצי היא בעלת ערך אמיתי, ולא משהוא נמוך בערכו האמיתי, כשערך זה עוד קטן והולך). כך עולה סך המוצרים בפועל עקב הגברת הפעילות המשקית, והגיבוי אכן עולה באופן ממשי, גם אם מלכתחילה הנחתך אודות גיבוי היתה מוטעית. זהו תהליך מחזק עצמו self reinforcing . לכך קרא הפילוסוף פהיינינגר ''טעויות מועילות''.
בימי מודעי נוצרה אוירה אופטימית ויזמית במשק, ועקב שילוב עם צעדים מוניטריים (אם זכרוני אינו מטעני), כולל צעד מוניטרי וירטואלי של הפיכת 100 שקלים ישנים לשקל אחד חדש - שהקנו מידת יציבות, חזר הציבור לחסכון והשקעות. מאמצע שנות ה- 80 ועד שנת 95 בערך גדל הת.מ.ג. בשיעור שנתי רב.
מאידך, כיום, נוכח מגמה של התכווצות, מאמץ הפרט אסטרטגיה שמרנית, ונוטה לחסוך ולצרוך מצרכים בסיסיים בעיקרם, תוך הגברת החיסכון על חשבון הצריכה, וזאת כל זמן שהאינפלציה נמוכה. צעדו של הנגיד מלפני מספר חודשים להגדיל את ההשקעות באמצעות הוזלת האשראי (הורדת שער הריבית) לא צלח, בשל אווירת הנכאים המשקית.
שכן טרור ברברי וקמאי במהותו הפוגע במדינה מודרנית- מערבית , סוחף את הקהל לתחושת עכירות, בדומה לעובד חרוץ שחבריו לעבודה מטילים בו דופי. עובד זה יחוש ''מלוכלך'' וחסר מוטיבציה להמשיך להשקיע מאמץ באותה רמה. זאת משום שמציאות ההכפשה והדופי יוצרת תחושה פסיכולוגית של הקטנת כמות הערכים שאתה משיג (אובדן יוקרה והשפעה חברתית בדוגמא זו הינם בפרוש פיחות תגמולים).
כך, הטרור וגם ההתקפה הערכית עלינו כפשיסטים ופושעי מלחמה מצד חלק מהאוכלוסיה, יצרו באופן עקיף תחושה פסיכולוגית של פיחות הערכים הממשיים העומדים לרשותנו. הנכונות למאמץ ויזמות אינטלקטואלית ירדה, עלתה התחושה שכל הוצאת משאבים עשוייה לגרום להפסד (בשל מגמת פיחות הערכים), וגברה הנטייה לשמור ולא לבזבז את הנמצא ברשותך, הן משאבי מאמץ, והן משאבים אחרים, ולשמור כוחות. |
לא. משנת 85 ואילך (מודעי) האינפלציה נבלמה
