  
  
  
|
 |
|
||
  אלי - החינוך מתחיל בבית |
|||
|
|||
וגם בתחום הספרות. בשכונת מגוריי בעיר סמוכה לתל לביב - הספרייה העירונית שוקקת ילדים בני נוער ומבוגרים , הבאים להחליף ספרים. זה תלוי רק בנו בהורים. אם לוקחים את הילדים מגיל צעיר לספריה, לוקחים ספרים עבורם גם בגילאים בהם אינם יודעים לקרוא ומספרים להם, ולא משאירים את התפקיד הזה לגננת בלבד, חושפים אותם למדיה הזאת והם לא יוותרו עליה בהמשך וישלבו אותה בין שאר עיסוקיהם. הרדידות שאתה מציין יתכן וקיימת, אך איני חושב שהיא תופעה כללית. נסיון ממוסד לייצר תרבות, ברמת מדינה , נדון לדעתי לכישלון בגלל השונות הגדולה בחברה שלנו. יתכן וניתן ליישם זאת ברמת קהילות שהן יותר הומוגניות. מה שכן , על המדינה להעמיד את האמצעים והמשאבים לטובת העניין, וזה אומר הרבה ספריות טובות, ובמחירים עממיים. הייתה תקופה בה הייתה תקנה שלרשות מקומית אסור לגבות דמי קריאה בספריות העירוניות. אולם הרשויות הצליחו לעקוף זאת על אף בג''צ שהוגש בעניין. עם כל זה , מדייה זו עדיין זולה בצורה משמעותית ממדיות אחרות, ועדיין נגישה לאוכלוסייה המעוניינת בה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אלי לא ברור לי |
|||
|
|||
לק''י אלי, לא ברור לי איזה תרבות אתה רוצה להקים כאן. קודם כל הקשר בין אדם לאדמתו - למה דוקא כאן? והאם ניתן להמיר את הקשר הזה תמורת שלום או משהו אחר כמו סיוע כלכלי? והתרבות- מי מעונין ללמוד תנ''ך הכתוב בעברית או משנה שהיא טכטסס משפטי שגם היא כתובה בעברית? ויתר דברי חז''ל כתובים בארמית מי ירצה ללמוד את השפה הזו היום? אני מסכים שנושא האקולוגיה הוא הכי חשוב וסביבו ניתן לגבש תודעה לאומית אבל בלי הרצף לעבר זה חסר סיכוי. האם לדעתך מאמרי תורמים במשהו או שהם סתם מהווים שעשוע לקוראים? אליצור | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא ברור לי אליצור |
|||
|
|||
למה לא ללמוד תנך? מה פשר השאלה? מאמריך בחלקם מעניינים, בחלקם חשובים ובחלקם...(לדעתי כמובן) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאליצור אני חושב שמאמריך הם בהחלט בעלי עניין |
|||
|
|||
אני מוצא שהרעיונות שלך על הברית האברהמית והאפשרות לשלב בתוכה מספר גדול יותר של אנשים מכלל האומות היא בהחלט רעיון מעניין. כמובן שאת האנשים האלה יש למשוך באמצעות רעיונות שיציעו להם דברים שהנצרות והאיסלאם אינן יכולות להציע להם, רעיונות שיתאימו למצבו המשתנה של העולם. . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| עוד הערה בענין בני נוח |
|||
|
|||
לק''י מענין שהרמב''ם שסבר שהנצרות היא עבודה זרה ציין שמותר לנהל איתה דו שיח דתי משום שיש בסיס משותף לדיון והוא התנ''ך לעומת זאת אין טעם להדין עם המוסלמים כיון שאין איתם שום בסיס משותף. ובאשר לקביעתו של הרמב''ם שהנצרות היא עבודה זרה הרי מאז חלו בה שינויים מרחיקי לכת. אליצור | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| צודק, אבל... |
|||
|
|||
יש מידה לא קטנה של תמימות, ואולי אפילו צביעות, בטענות אל בני הנוער, במדינה שבסדר העדיפויות שלה נושאים כמו חינוך, איכות הסביבה ותרבות נמצאים אי-שם בתחתית הרשימה והתקציב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שקד - אני מניח שבנושא תקציבים אין ביננו מחלוקת |
|||
|
|||
לאן צריך ללכת הכסף. אבל גם אם הוא הולך לאן שהוא לא צריך ללכת, עדיין אפשר וצריך גם באמצעים מצומצמים לחנך לקריאה. בשביל זה צריך הכרה וסבלנות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי: לא כל הילדים בורכו |
|||
|
|||
בהורים בעלי מודעות, ידע ואמצעים. התגובה להיתממות, לא התייחסה אליך, אלא לכותב המאמר. אני מניחה שדעותינו לא חלוקות בנושא. מעבר לזה, אני ממש לא אוהבת משפטים בסגנון ''הולך ופוחת הדור'', שמצביעים לדעתי בעיקר על שמרנות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מאחר והדורות הולכים ופוחתים מאז תחילת הדורות |
|||
|
|||
והסנה איננו אכל, אז אולי נגיד משהו כמו ''הולך ושונה הדור'' | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הרבה יותר מדוייק |
|||
|
|||
עפ''י תיאוריית ''הולך ופוחת הדור'' כבר היינו אמורים למצוא את עצמנו חזרה בתקופת האבן. גם עלינו אמרו שאנחנו קוראים פחות. זה כנראה גם נכון (בהכללה). האלטרנטיבות של תרבות הפנאי הולכות ומתרחבות, וקריאה, היום, הינה רק אחת מהאפשרויות. לדעתי, בדברים מסויימים, הדור אפילו הולך ומשתבח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ובינינו, אפשר לחשוב שכל היום קראנו דוסטויבסקי |
|||
|
|||
וביאליק... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אל תקלקל את הנוער... אצלנו קראו פושקין (בגורן) |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| פושקין בגורן הבנתי, אבל איפה הצתרפתתם? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אצלנו רק ספרות רוסית וריקודי הורה... |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אה, סיפרו לי על העידן הזה |
|||
|
|||
נכון שהיו שם גם חסידות שהביאו חבילה דרך הארובה? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אצלנו הם גדלו בכרובים - אבל העיקרון דומה ... |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| כל דור מקונן על ירידת הדור הצעיר |
|||
|
|||
כל אופן הקינות שלי הן ספציפיות ,על התמעטות הקריאה (וזה אינו קשור לתקציבים ממשלתיים) ועל ההתמעטות של העניין במדעי הרוח באופן כללי ,וגם זה אינו קשור באמת במחסור בתקציבים ממשלתים ( אם כי אלה חסרים ועוד איך). בבירור מדעי הרוח שוב אינם נראים כרלבנטיים ,דבר שהוא לדעתי שגוי ומסוכן לטווח הארוך. אם כבר יש גם דיווחים על התמעטות העניין גם במדעי הטבע והרפואה בארצות המערב דבר שאין הערוך להשלכות השליליות שיכולות להיות לו . יש העדפות ברורות אצל הדור הצעיר של מגזרי העסקים ,עריכת הדין וכו' . עד כדי כך שמדינות מערביות שונות כמו אנגליה (!) נאלצות למשוך מדענים ורופאים מארצות אחרות ולפעמים אף מארצות העולם השלישי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בוא נדבר על ספריות... |
|||
|
|||
...אני גרה בעיירה קטנטנה. 8200 איש. הספרייה היא אחד המרכזים העירוניים ומספר המנויים הפעילים בה 7800 (בפעם האחרונה שבדקתי). הספריה מציעה גישה חופשית חינם לאינטרנט, 6 ימי שירות מהבוקר עד הערב, היצע גדול ומתחדש של ספרי קריאה ועיון, סיוע בשיעורי בית לילדים, תמיכה בגני הילדים ועוד. הכל מהתקציב המקומי - הספריה לא מקבלת כסף פדרלי או מדינתי. לא גובים תשלום מהקוראים (כלום. אפס.) כשחייתי בתל-אביב נהגתי לבקר בספריית בית אריאלה אחת לשבוע, בערך. מצאתי ספרים שעניינו את בני, אבל במדור המבוגרים לא היה מבחר מספיק. התשלום היה בערך 240 ש''ח לשנה, 40 לילד. היחס מצד הספרניות היה מחפיר: אם הגעת ורצית לשלם, להאריך מנוי וכדומה, היה עליך לעמוד בתור שלוש פעמים. התחושה היתה שהמקום *מנסה* להשניא על אנשים את הקריאה (ולא מצליח, איתי... ...אבל זה לא בגלל שלא ניסו.) יותר מפעם אחת היה לספרניות מה להעיר לי -- דברים שאינם ממין העניין -- והן נהגו לעבוד לאט-לאט-לאאאאאט ולהתחלף במקומותיהן מדי פעם על אף תור ארוווווווווווווך של קוראים שעומד ומחכה להן. אחרי שנה וחצי של ביקורים שם, נמאס לי והפסקתי. בלי עזרתי, בני ויתר על התענוג שם. כאן - הוא דאג להכיר את מערכת המחשוב של הספריה, הוא למד להכיר את כל הספרניות (והן התעקשו להכיר אותו בשמו, הקשה לביטוי באנגלית...). אני לא יודעת מה גורם להבדל. קשה לי להאמין שזה רק התקציב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תיאוריך את בית אריאלה אינם מוכרים לי. בשנים... |
|||
|
|||
האחרונות אני מרבה להיזקק למקום הזה על מחלקותיו השונות. אני זוכה שם לייחס אדיב מעל ומעבר (במיוחד במחלקת העיתונות). לא זכור לי - אפילו לא מקרה אחד - שבו התייחסו אלי באופן המתואר בדבריך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני השקעתי שם יומיים בקריאת עתונים של חודש |
|||
|
|||
אוקטובר 1995, לא נתנו לי לצלם קטעים אלא רק להעתיק בכתב יד וזה די עצבן אותי. אבל לפחות הבהרתי לעצמי שאני זוכר היטב מה קרה באותו חודש, מי רצח ומי נרצח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מתי ישבת שם ? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| בקיצור, כיום ניתן להתגבר על הבעייה הזו בקלי קלות. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לפני שלש שנים בערך |
|||
|
|||
איך מתגברים על זה היום, האם הם מרשים לצלם קטעי עתונות? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מה שקורה הוא... |
|||
|
|||
שהראש המרובע שלנו מוביל אותנו למחשבה שאסור לצלם בגלל בעיית זכויות יוצרים או משהו דומה. פעם אחת - לאחר שגם לי נשבר מלהעתיק - שאלתי מדוע בעצם אסור לצלם. ואז, למרבה התדהמה, הסבירו לי שהנחת הכרך על מכונת הצילום מקלקלת ומפרקת אותו (את הכרך). למחרת הבאתי את המצלמה הדיגיטאלית שלי וצילמתי בטירוף את כל מה שבא לי (כולל את מה שהעתקתי לפני כן). לפני הצילום הינחתי בצמוד לידיעה מן פתק קטן - סליפ כזה - ועליו רשמתי את שם העיתון ותאריך הידיעה, כך שאוכל לזהות בהמשך לאן הידיעה שייכת. יתרון נוסף של השיטה הזו הוא בכך שבסוף ''יום צילומים'' מרוקנים את כל התכולה לתוך המחשב, ואז - בעזרת החלונות + התוכנה של המצלמה - אפשר לעבוד בכיף מול הקטעים שצילמת. בכל מקרה, ניתן אח''כ לשמור (ולצרוב בדיסק) את כל מה שצילמת - על פי כל מיני חיתוכים לפי העניין - ואז יש לך ''ארכיון'' קומפקטי, זמין ונגיש. הערה טכנית: כדי לא לבזבז בטריות לצורך צילום, רצוי לבצע את המלאכה ליד הקיר באזור השקעים - בעזרת הטרנספורמטור של המצלמה. עוד הערה: לפני הצילומים יש לנטרל את הפלש של המצלמה (זה יוצא טוב גם בלי פלש), כי אחרי הכל הספרייה זה לא סטודיו לצילום. בקיצור, כדאי לפעמים לשאול שאלה אחת כדי לא להעתיק ידנית כמו אהבל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| טוב לדעת, ובכל מקרה אז עוד לא היתה לי כזו מצלמה |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אגב, אפשר לצלם גם בבית במקום... |
|||
|
|||
לשמור ערימות מצהיבות של עיתונים (ולריב עם האשה). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אל תזלזל בריב עם האשה |
|||
|
|||
כשאתה בסוף מוותר אתה נשאר עם היתרון המוסרי וגם זה משהו בחיים, | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אחי, כעבור עשרות שנות נישואין, אתה לא מחפש... |
|||
|
|||
יתרונות מוסריים ולא נעליים. אתה מחפש לשרוד ולהעביר את היום (והלילה) בלי שדופקים לך על הראש. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני אף פעם לא זורק מציאה כשרה שנפלה לי ליד |
|||
|
|||
אבל אני לא ממש מחפש | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| איזה דו-שיח! ממש מופת גברי! |
|||
|
|||
לא נעים לי להגיד לכם חברייייל'ך. אבל נראה שאתם ראויים לאישה המאיימת הזאת שלכם בדיוק כשם שהיא ראויה לכם. מוצא מין את מינו. כמו שנאמר. תגידו. אתם לא במקרה שני הקשישים הנרגנים האלה מחבובות? או שאולי אתם אותו אחד המפוצל לשניים. מין המפטי דמפטי כזה או משהו..? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנושקה, לא יפה להציץ למכתבים של אחרים |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנה, לא מדובר בכלל... |
|||
|
|||
באשה מאיימת. ביידיש אומרים: דער וולף האט נישט מוירע פארנ הינט, נאר אער כענט נישט לאידן זאנע שטיק. ובעברית: הזאב אינו פוחד מהכלב, אלא שהוא לא יכול לסבול את ה''שטיקים'' שלו. ואידך זיל גמור. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יוסי, אני שוברת את הראש מה גרוע יותר |
|||
|
|||
הדו-שיח המופתי אודות ה''נשים שאיתכם'' או הפתגמון היידישי שהבאת כאן. ומה נמשל ומה הוא המשל? מי הזאב ומי הכלב. שתי האפשויות נוראות. אוי אוי.. אוי לה לאישה שככה מדברים בה. מין מוצא.. וגו' וראויים אלה לאלה. יתברך שמו | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנה: Take it easy |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| יוסי: אל תבהל |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנה, אל תתרגשי |
|||
|
|||
איפה עוד הם יוציאו קיטור? מוכנה להתערב על זה שבבית הם ''שפוטים'' באושר... (ולפחות אחד מהם העיד קבל עם ופורום שהוא מכין בכל בוקר את הקפה לאישתו...) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שששששקדים שלנו |
|||
|
|||
לא זכור לי שסיפרתי על כך בפורום, אבל זה נכון... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| סיפרת, סיפרת. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| ותפסיק להיתמם. עובדה שידעת שהתכוונו אליך ולא אלי. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| להתממ? תמימ איז מי סקונד ניים |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לשקדים יש זיכרון לא רע לפרטים לא חשובים |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| באמת נזכרתי שכתבתי על תעלומת הנסקפה... |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| שקד. ברור שהם שפוטים |
|||
|
|||
על האושר אני לא יודעת. הם עצמם העידו בדו-שיח המפואר שניהלו כאן על השפיטות שלהם. איך אמר ברק? הכל שפיט. סתם סתם.. שמעת על עניין ההחפצה? מסופר באחת חפציבה. אשת רוח נשגבה אשת חיל מי ידע.. סתם סתם... הביטוי החפצה הוא כזה מין להיט עכשיו בענייני פמיניזם. מדובר בייחס של הגברים לנשים; מדובר גם בדרך שבה הם פונים אליה ובדרך שבה הם עוסקים בה ומדברים עליה. כחפץ. וזה הוא פשר הדיסקוס הקטן שניהלו כאן שני החבריייל'ך הנחמדים. הם מרשים זאת לעצמם כנראה מפני שהם אנונימיים. יש בזה משהו מביש. בעיקר כלפי ''האישה שאיתם''. תחשבי על הנשים שלהם. היית רוצה שככה אישך ידבר עלייך, אפילו בניק אנונימי? לא נראה לי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנה, אין לי כל עניין... |
|||
|
|||
להציג כאן ''קבלות פמיניסטיות''. אבל לא ברור לי למה צריך לדחוף את הנושא הזה בכל הזדמנות - גם אם אין לה מקום. אינני יודע בת כמה את, אם את נשואה, אם את חולקת את חייך עם מישהו (או מישהי) וכמה זמן. אבל לידיעתך, אשה (לפחות אשתי) היא שותפה שלי לחיים. וכאשר חוצים יחדיו עשרות שנות נישואין - עניין השותפות הופך להיות הדומיננטי. כלומר, שאם ישנם בינינו חילוקי דעות (או הסכמות) - הם נובעים מעצם השותפות ולא מהעובדה שאני האיש והיא האשה. הלוואי והצלחתי להבהיר את עצמי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למה אין לך עניין? |
|||
|
|||
זה לא מספיק חשוב? ומה ניסית להגיד? שחיי השיתוף הם העיקר בלי קשר לעובדה שאתה גבר והיא אישה? אלוהים יודע מה מסתובב לאנשים בראש. במיוחד לאלה שמתקשים להביע את עצמם בכתב. חשבתי שמשפטנים חייבים להיות בעלי יכולת ביטוי בכתב. בכל אופן. לא מדובר *רק* בעניין פמיניסטי. יש פה *גם* עניין פמיניסטי. אם כי לא רק. קודם כל מדובר בוולגריות פשוטה. בחוסר כבוד מביש. אם במקום שותפה לחיים היית חולק את חייך עם גבר, גם אז הדו-שיח היה מעורר אי נעימות גדולה, מפני שהיה בו חוסר כבוד כלפי בן הזוג. אבל מאחר שזאת אישה, נוסף ההיבט הפמיניסטי. כי כמו ששקד אמרה - אלה הם ''דיבורי בנים''. דיבורי בנים מאופיינים בהחפצת האישה. שקד צודקת שלא חסרה ארסיות בדיבורי הנשים. אבל, נקודת המבט והגישה לגבר מצד האישה, שונה. לא נעשית שם החפצה מהסוג שיש בייחס של הגבר כלפי האישה. ומה כל הקישקוש הזה על ''לדחוף את הפמיניזם'' לכל מקום. לא שמעתי על זה. בקושי מדברים על זה. אגב. מי שזוכר, לזכותו יאמר שהוא כנראה יודע מה הוא עושה, בניגוד אליך הוא לא מיתמם ולא מצטדק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנה, אני מאחל לך הרבה בריאות ! |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנה: לא חייבים ללכת רחוק |
|||
|
|||
זה נשמע לי סתם הומור של בנים. גם לנו יש הומור משלנו - לא פחות ארסי... אה, ואין לי ''אישי'' ככה שאני פתורה מלענות על השאלה :-) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שקד. תמיד צריך ללכת רחוק |
|||
|
|||
אם יש לך אישה או אם אין לך עדיין איש. אני בטוחה שבבוא היום לא תעלצי במיוחד כשתגלי שככה מדבר/ת עלייך בן או בת זוגך/תך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנה - את מבזבזת תחמושת על היעד הלא נכון |
|||
|
|||
וכדאי תמיד לזכור שתחמושת זה דבר מוגבל, גם אם אלה רק מילים. במקום להתנפל על שני בדחנים אלה, הפני את מרצך וטפלי באלה הרואים באשה יצור נחות, ומביאים דוגמאות מדעיות לעניין. (יש כאלה גם בפורום - תשאלי את שקד, היא כבר נתקלה באקזמפלר כזה.) טפלי באלה שבמערכת הערכים שלהם לאשה יש מקום ותפקיד מאד מוגדר, ואל לה לסטות ממנו ימינה או שמאלה. טפלי במוקדי הכח בחברה המחזיקים את המפתחות לתקרת הזכוכית שאשה בד''כ לא יכולה לעבור אותה. אלה הדברים החשובים, ואם יישאר לך עוד כח אח''כ, תתפני להתעסק בנימוסיהם של יוסי ושל מי שזוכר. בברכה רפי | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי. על איזה ''תחמושת'' אתה מדבר? |
|||
|
|||
אל תדאג, לא איבדתי כלום. ברוך השם! נהניתי מכל רגע. על כל פנים. תודה לך על העצה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי