  
  
  
|
 |
|
||
  האלימות כולה של אריה עירן |
|||
|
|||
''ויצחק רבין יזדהם שוב'' הדברים מדברים בעד עצמם. רק 'גאון' כעירן יכול לקחת ראש ממשלה שנרצח בגלל שחתם על הסכם שלום ולהשמיץ אותו קבל בפומבי. זו לא רק האשמת הקורבן, המוכרת לנו מ'כל כתבי עירן', אלא אקט של פחדנים - הרי רבין כבר לא בחיים. היה עוד יותר נוח אם היה אשה פלסטינית. הרי אז דמו בכלל היה הפקר. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לא בדיוק הבנתי. |
|||
|
|||
האם אסור לומר על רבין דברים לא יפים משום שהוא מת? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא בדיוק הבנתי. |
|||
|
|||
אין חוק האוסר אמירת 'דברים לא יפים' על מי שמת. ואין חוק האוסר לבקר את מי שאומר 'דברים לא יפים' על המת. אך השאלה איננה האם מותר או אסור לומר 'דברים לא יפים' על מי שמת. השאלה איננה האם יש איסור. השאלה נוגעת לאיזכור החוזר של רבין כמין שק חבטות של עירן ואחרים, הששים ל'זהם' את שמו, לא בגלל המעשים עשה או לא עשה בתקופות שונות של חייו, אלא בגלל שיש להם עניין להכפיש את שם רבין הקורבן האולטימטיבי של השלום, ולכן בעיניהם של המכפישים, של השמאל. אם 'יוכיחו' (אם ידביקו מספיק רפש לשמו) שרבין רצח, ושתה, והיכה, אז אולי ההסתה לה הם אחראים, וההסכמה בשתיקה להסתה שהובילה לרציחתו, לא ייזקפו לחובתם. האשמת הקורבן היא משחק ישן שזכה אצלנו לעדנה. והנתקפים, גם אם אינם בגדר 'קורבן' (כמו במקרה של אבנרי), משמשים מטרה נייחת לעירן ואחרים - מין בריוני הכורסה - שפשוט קמים בבוקר למלאכת השמצת כל מי שאינו תומך בהמשך הכיבוש בכל מחיר. השמצת רבין היא מכשיר לשינוי דעת הקהל ותו לא. ולכן הכיעור שלה מתבלט עוד יותר, וחושף את המשמיץ ומטרותיו יותר מאשר את המושמץ. לכן יוסלה מוצא לנכון להגיב לדברי ההשמצה הפרועים של אריה עירן. זה הרי כבר מזמן לא דיון ענייני במורשת רבין. אלה הכפשות לשמן אשר בחלקן נופלות בתחום לשון הרע. לצורך זה גם נחקק חוק לשון הרע: הצבת מיגבלות למי שבזדון מפיץ דברי שקר הפוגעים בשמו הטוב או בפרנסתו של אדם אחר, חי או מת. יש עניין בפרטי האמת ההסטורית, אך גם ילד בכתה ה' שיקרא את ההשמצות על רבין באתר יבין מיד שיש כאן אג'נדה הקשורה בטיהור השרץ של רצח רבין. קשה לי להאמין שאכן רבינוביץ חושב שיוסלה מגיב להשמצות של עירן, בגלל שיוסלה חושב משום מה ש''אסור לומר על רבין דברים לא יפים משום שהוא מת''. השאלה של רבינוביץ יותר בעייתית מהתשובה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זה די מובן |
|||
|
|||
ודי לעיין במשפט האחרון בתגובתו של עירן כדי להבין במה מדובר: ''באופן שנראה הפוך להיגיון אני שמח שהשאלה של אלימות מילולית עולה שוב ושוב . בצורה זו יהרס ''שמו הטב'' של המחנה הפרו-פלסטיני ויצחק רבין יזדהם שוב ושוב . אדרבא !'' עירן מודה בפה מלא שאיזכור ה''אלימות המילולית'' של רבין משמש כאן להרס 'שמו הטוב' של המחנה ה''פרו-פלסטיני''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא בדיוק הבנתי. |
|||
|
|||
קראתי שוב את תגובה 107556 ולא מצאתי בשום מקום שאריה עירן מנסה לטהר את השרץ של רצח רבין. סתם השמצה שלך. מעבר לכך, הנסיון שלך להאשים את מי שמתווכח אתך („השאלה של רבינוביץ יותר בעייתית מהתשובה”) לא מעידה על פתיחות מחשבה יוצאת מגדר הרגיל. ולעניין אחר: שמא יסביר כבודו לכותב שורות אלה מדוע הוא מתעקש לציין את עצמו ואת ברי הפלוגתא שלו בגוף שלישי? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא בדיוק הבנתי. |
|||
|
|||
ההתקפות החוזרות ונישנות על שמו וזכרו של יצחק רבין מתקיימות בארץ הצבי בהקשר של האשמת הקורבן. עירן אולי נטל חלק קטן יותר או גדול יותר בהתקפות אלה אך הוא חלק מהטקטיקה הזאת, והאופן בו הוא מדבר על זיהום שמו של רבין בהחלט מדגים זאת. השאלה שלך בעניין היא במקרה הטוב בגדר היתתמות, היות והיא מתעלמת מההקשר, ועושה טריויאלזציה של ההתקפות על רבין. יוסלה אוהב להשתעשע בצורות הספרותיות שהחלל הווירטואלי מעמיד לרשותו. בנוסף לכך, כאשר מודגש ההבדל בין המחבר לנפש הפועלת מרחב התמרון הרטורי גדל בטור גיאומטרי. שים לב כיצד לעיתים בתוך תגובה אחת המחבר עובר מגוף ראשון לגוף שלישי ושוב לגוף ראשון. זה יוצר אצל הקורא תגובה לא רצונית של הפתעה כגון זו הנגרמת בשל דמות בסרט אשר לפתע פונה לקהל ומדברת עימו ישירות (וראה 'השושנה מקהיר' של וודי אלן). בכתיבה באתר הפרוצדורה היא כמובן הפוכה, בשל הציפיה המובנת של המשתתפים שכל דיבור באתר הוא 'אמיתי'. כאן הכתיבה היא אפילו לא בגדר 'פרוזה' אלא בגדר טרנסקריפט של 'שיחה'. אך זו אשלייה הנוצרת בשל החלל הוורטואלי שהאתר מספק לכתיבה. אנו משוחחים כאן באמצעות כתיבה, וכתיבה זו היא מעין חיץ בדומה לחיץ שבין סופר וקורא. מצב זה גם מצדיק את השימוש בשם שאינו שם המחבר: כל משתתף בכתיבה באתר (כל אתר) הופך באמצעות ה'דיבור' באתר לדמות ספרותית. אך כמובן רוב המשתתפים אינם מודעים לכך, וביחוד אנשים כדוגמת עירן שהכתיבה משרתת עבורם את הצורך בתשומת לב וקרדום לחפור בו. ה'מחבר' של 'יוסלה' מקדש את המרחק הקיים באופן טבעי בינו לבין יוסלה כאיזכור של האפשרות לומר כל דבר באופן חופשי, גם מעבר למגבלות של הגוף והרוח - כפי שהדמיון והספרות מאפשרים. וחוץ מזה, זה כנראה מעצבן את הראויים לעצבנות. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי