|
בו תחושות שנאה, רמיסה ובעקר דמוניזצייה. ולמה? כפורקן להטחת אגרוף במי שבאמת פוגע בך, אולי בוס מתעמר, אולי מישהו שהונה אותך באיזה ג'אראז בו תיקנת את ריכבך, אולי אפקט מצטבר של תסכולים שונים, בירוקרטיה כבדה, מהלכי שילטון שאינך אוהב, פיגועים, כבישים פקוקים באופן איום, אף שמספר הרכבים ל-1000 נפש כאן נמוך מזה שבמערב, מישהו שצעק עליך ''מאנייק'' וציחקק בהנאה לבת זוגו, דוחו''ת חנייה, משום שאין למצוא חנייה, הרבה דברים.
ואז מחפשים קורבן להטיח בו את כל התיסכולים. וכי תקרבן אדם חזק, כזה שאם רק תנסה, ישבור את עצמותיך, או תמצא עצמך בלי מכנסיים לאחר שיתבע אותך בסכום נאה? כן? לא ולא. תבחר בקרבן הנראה בעיניך חלש. חלש שאינו חלש בעצם, כפי שנראה בהמשך. אלא שכאן מגולם נושא ענק.
קרבנות אדם היו חלק מהפרה היסטוריה והשיבטיות הקדומה, כאשר השמאן העריץ והמתעמר המגבה את ראש השבט העריץ, השתמש בקורבנות כאלה על מנת לנקז את האנרגיות הזועמות של קורבנות העריצות הרבים ממנו עצמו - כלפי קורבנות אדם.
האצטקים בחרו באנשים הטובים ביותר לקרבנם, גם הומרוס מספר על הקרבת איפיגנייה המוכשרת והמחוננת על מנת לרצות את האלים הזועמים, בשביל שהרוח תנשוב במפרשי הספינות היווניות ותספק את אלפי הלוחמים תאבי הקרב קצרי הרוח להפליג לטרוייה ולהחריבה עד היסוד.
מאידך, מה קורה אצלנו? אברהם כאילו קרוב להקריב את בנו אשר אהב כל כך, תקוותו היחידה, קרוב מאד. ואז מלאך ה' אומר לו - לא במקומותינו. אמנם הראית שנכונותך להקריב קורבן יקר אינך נמוכה מזאת של עובדי האלילים, אך לא בזה ה' חפץ.ה' רק ניסה לראות את מסירותך ונאמנותך. ישנו ציור מהמאה ה-17, דומני של רמברנדט, המראה זאת טוב ממני: יצחק עקוד, ידו של אברהם מונפת מעליו עם הסכין, אך מלאך ה' מכה בידו והסכין מתעופפת לה. לא עוד קורבן אדם.
להבנתי, הדבר הזה מגיע לשיאו בבשורה החדשה. ה' כאילו אומר, אתם אנשים, לא עוד תקריבו זה את זה כקורבנות, אף אחד אינו קורבן של בן אדם אחר. היחיד שיכול להקריב כאן הוא אלוהים עצמו, את התגלמותו האנושית, או את בנו שהיה משחר הבריאה (עניין הבן הוא רז אלוהי), וזאת באהבתו את בני האדם, הוא מקריב את עצמו, לשחרר את הקללה הקדומה. כאן אפילו אין זה ניצחון המוות והקירבון שמביא מוות, שהרי ישוע קם מן המתים.
הנביא ישעיהו מדבר על האיש המחולל בעוונותינו, שאת חיטאנו הוא נשא, אך גם מציג אותו כאיש שחפצו יצלח, דהיינו כאיש מעולה. פילאטוס אינו רואה בישוע אדם עלוב, מעין שה כפרות כנוע, אלא אומר, ''ecce homo'' ''זה איש'', במובן, זה איש אמיתי. כך לא אומרים על איזה עלוב, לא כן? כך אומרים על גבר.
בבשורה לפי יוחנן מסופר שישוע לא שתק כלל, אלא שאל את פילטוס שברר אם אכן הוא מציג עצמו כמלך המתריס כנגד קיסר רומי כפי שהעלילו עליו ''זה מה שאתה חושב, בעצמך, או זה מה שסיפרו לך אודותי''?
אין הוא אמנם נושא כאן נאום חוצב להבות, אלא רק שואל שאלות מנחות, המוליכות את פילאטוס לגלות את האמת מבעד לעלילה. פילאטוס אומר, וכי יהודי אני? בני עמך הם הרוצים בהרשעתך. כאילו אמר לו, כאן ישוע, איני ''מחפש'' אותך, אינך צריך לפחד ולשתוק, תגיד את האמת. ואז ישוע אומר, מלכותי אינה מן העולם הזה - דהיינו, אין כאן כל טענה לתחרות בקיסר על השילטון הארצי. אבל פילאטוס ממשיך וחוקר: אז אתה כן מלך? ישוע עונה, זה מה שאתה אומר. אבל אני מן האמת (אני עוסק בענייני אמת ולא בענייני מלוכה ארצית), ומי שרוצה באמת, קרוב אלי. פילאטוס, האמון על הסקולסטיקה הייונית, מפטיר, אבל מה היא האמת, ואז פילאטוס יוצא להמון ואומר, תשמעו, לא מצאתי באיש הזה כל עוון.
שימו נא לב, ישוע רק שואל שאלות מנחות. אין הוא נושא נאום סנגוריה מרהיב וחוצב להבות, כפי שעשו מורשעים במרידה במלכות לפניו ואחריו (למשל באנגליה במאה ה-16 בתקופת מארי טיודור). ולמה? יש כאן הקרבה. אבל גם, מכיוון שהוא מן האמת, אין לו סיבה לא לחשוף את השקר ולא לגלות את האמת.
לדעתי, מקרבנים אנשים לא משום שהם עלובים, קירבנו תמיד את המעולים ביותר. ואף על פי כן הכתובים מציגים אותם כמעין ''שה שאינו פוצה את פיו, המוסר עצמו לטבח, או לגזיזה'' אך בנשימה אחת מדובר גם על ''שה שלם, ללא מום'' שה יקר, קורבן יקר. שה שלם זו המקבילה לאדם שלם.
אז באיזה מובן הם ''מוסרים עצמם, בשתיקה''? לדעתי, במובן זה, שאין הם משקרים, אין הם עושים קומבינות ועסקאות עם השטן. אחרים יגידו לשטן המקטרג לפני אלוהים עליהם, לפי חזון יוחנן, יגידו: קח אותו, אותו, לא אותי. קח את האחר לקורבן במקום אותי. וכך, הקירבון נעוץ בעצם הרשע בעולם, בשטניות, שהרי אף אם האיש המצויין, יסנגר על עצמו ככל שיסנגר במיטב הכישרון, גם אז, הרשע לעולם לא יחסר פיתחון פה, וכך, זה מצטייר כמשחק מכור, no win game , שרק השקר והשטניות עשויים להואיל במשחק הקירבון.
אבל אם האלוהים אוהב אותנו, וזה הרז האלוהי, אין הוא חפץ בכך שאנשים יקריבו קורבן זה את זה, ועל כן הוא מקריב את בנו, במעין סימולציה של קירבון, שאינה קירבון בעצם, שהרי ישוע קם מן המתים.
רק לאלוהים מותר לעשות זאת, לא לך.
[הערה חשובה: זהו פרושי שלי, באחריותי האישית בלבד] |
קל לקשקש. גם שנאת-חינם זה קל. אתה בוחר קרבן להטיח
