  
  
  
|
 |
|
||
  מספר ערעורים והרהורים בנדון |
|||
|
|||
נהינתי לקרוא את תשובתך זו, אשר בה המגמה המאזנת בולטת – ואולי גם זו לטובה, שכן אין לי עניין אישי מסוג שום שהוא להעביר ביקורת במקום שאין בה שום צורך. ברשותך אגש למספר תשובות להערותיך, ובירורים בצידן; 1. לא ידוע לי על כך שיש בישראל נישואין אזרחיים, אשר המדינה כריבון לוקחת בהן חלק רשמי – כפי שמתקיים במקומות אחרים. אתה אולי יכול לדבר על נישואין אזרחיים שמנהלים עורכי דין זריזים, אולם דבר זה אינו ''הדבר האמיתי'' בו מחוייבת מדינה ריבונית שאינה מתנהלת כעיירה סגורה. להתחתן באופן אזרחי על ידי עורך דין אינו שקול לחתונה אזרחית רשמית המתקימת על ידי מדינה, ולמיטב ידיעתי נוסעים בשל כך הרבה ישראלים לקפריסין. אנא תקן אותי אם אני טועה בנקודות אלה, והשתדל להיצמד לעובדות. 2. מדינת ישראל דומה למזרח גרמניה ודרום אפריקה, עליהן השלום, משום שהמילה בה חשובה מן המעשה, והאידיאולוגיה חזקה מהמציאות. מדינות מסוג זה חייבות להיות אידיאולוגיות על מנת להציב קונטרה לסביבתן שנתפשת כעויינת, ויש לי בהחלט הבנה לכך. במקרה זה ההשוואה העניינית למזרח גרמניה ודרום אפריקה לא נלקחה במקרה, שכן בשני המקומות האחרים היתה חברה מערבית בעלת זיקה אירופאית, שהתעלמה מרעיון התבונה, לפחות לשיטתי – שפירושו במקרה הישראלי ברירת מחדל בדמות פשרות בכל הדברים הקשורים בזהות הפנימית פר-דפיניציה. החברה הישראלית היא אולי מוצלחת ביותר בתחומי הייטק ויצוא חקלאות למדינות נזקקות, אך לוקה בעיוורון מסויים בבואה להבין את מהותה הפנימית: היא אכן נמצאת בקצה הלימס של התרבות המערבי, וכאיזור ספר עליה להכיר במציאות החיים באיזור זה, ובהתאם לכך לנהל את הכרעותיה הקיומיות, ולא היא; לצערי בישראל נראה כי גם חוגי ימין וגם חוגי שמאל מבקשים לצייר לעצמם מציאות בלתי הגיונית, שמשפיעה על הנראטיב הכללי של המדינה בכיווני התפתחות בלתי רצויים; בעוד הראשונים מתעלמים מהסכנה הדמוגראפית, הרי שהאחרונים מעוניינים לחבק את הדוב ולשכנעו שהם חבריו, ולא היא. מדינת ישראל חייבת להיפרד מאידיאולוגיות חד מימדיות, ולצמצם את המתח האידיאולוגי המצוי בתוכה בין מגזרי קבוצות שונות באוכלוסייה, שכן אם לא כן – עלולה ישראל להיעלם בנחשול של היסטוריה והיסטריה בלתי מבוקר. ההשוואה למזרח גרמניה ודרום אפריקה אינה נובעת ממהות המשטרים שם, אלא מעצם הרעיון של יצירת יש מאין בבחינת מימושו של רעיון קוגנטיבי אל תוך מציאות שהיתה בנסיבות אחרות נראית בפירוש אחרת, וההשתלטות עליה. ישראל אינה דומה למדינות אחרות שתמיד היו במקום זה או אחר כחברות אתניות/ילידיות, שכן יש בעצם הקמתה מסר אל עצמה. ניתן היה גם להכניס את ארה''ב אל תוך הפורמולה שהבאתי, ואולי גם מדינות הגירה קלאסיות אחרות, אלא שאלה לא מבוססות על אידיאולוגיה שמבקשת ליצור מציאות ספראנטית (הפרדתית) ביחס לסביבתן וביחס לעולם הגדול. 3. אמנע כרגע ממתן תשובה; הקשרים בין קהילות היהודים וישראל הנו קשר בעל בעיות שונות, שעליו ניתן לכתוב מאמר בפני עצמו. אני לא אכנס לזה עתה, ברשותך, אולם בוודאי אטפל בכך בעתיד. 4. הגבול בישראל תלוי לא רק בשכנותיה, אלא גם ברעיונות אנאכרוניסטיים המייחסים קדושה למקומות שונים, מקומות שבהם אין לישראל מה לחפש, לשיטתי. מה שכן, השמאל אף הוא פנה בהמשך לנימוקים מוזרים והזויים להצדקת דרכו המדינית, ובשלב זה לא ברור לי מי משלה את עצמו יותר במצב עניינים זה: שמאל או ימין. אם תרצה, ארחיב גם בנקודה זו. 5. השואה ואוצר המילים הנלווה אליה משחקים תפקיד אדיר בפסיכה הישראלית. אין מה להתבייש בכך, אולם לא נראה שדבר זה צריך להוות מקור לגאווה גדולה: השימוש בביטויים ובעלבונות מז'רגון זה נראה לי כחסר כל טעם, וכמכוער במיוחד. 6. נשאלת השאלה מהו גטו; כבר ד''ר ברניר עמד על איזה דמיון בין ברלין המערבית לשעבר, לבין אלטנוילנד שלנו נטו, פלוס-מינוס במקום וגבול בו היא מצוייה. גטו אינו אומר שהמדובר במקום שבו אין תנועה או חיים שוקקים, או לחילופין מסחר ער. גטו מבחינתי אומר שיש כאן מצב של תחנה סופית, עם איומים אמיתיים ומדומים, כמו גם עם התבצרות נראטיבית משוכללת ומשוקללת, אשר גורמת לעיתים לטירופי מערכות מסוג המופע של מלחמת לבנון השניה. אני לא מבקר את זה, כי במידה רבה אני עצמי חלק מזה, אולם אני מנסה להבין את המכאניזם שגורם למדינה בכל זאת להתקרטע במקומות שבהם היינו מצפים להתנהלות ממוצעת וסבירה. הדבר החמור בכל זה הוא ההתפשרות על איוש אנשים במשרות שלא תמיד הולמות את כישוריהם, והמבין יבין. אא''ט אמרת שאתה עובד בקרייה: אם תפתח את עיניך מסביב, אולי תגלה חלקים מתופעה זו גם שם, מן הסתם. אנא תן ליבך לכך כי אינני ''יורד'' על תופעה זו (הרי האדם זקוק לאיזשהי פרנסה), אולם מצר על כך ברגע שהדבר מגיע אל שכבת מקבלי ההחלטות. כאן מתגלה וועד הגבאים במלוא אונו, וכאן גם מתגלים הגבירים התורמים מחו''ל, על כל נסיונם להשפיע. כאמור, ביקורתי זו מכוונת אל הדבר הטוב, או אל הדבר לכשעצמו, ללא שום חשק או מוטיבציה של פגיעה מכל סוג שהוא. יש פשוט מקום לשיפורים עקרוניים, והם בהחלט יכולים להתבצע. הדבר החשוב הוא להקשיב, ואולי אחר כך לשנות. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| האם ההתעקשות שלך |
|||
|
|||
לכונן מצודה צלבנית מערב אירופאית בלב מאות מליוני מוסלמים מתיישבת עם עיקרון התבונה? האם צלבנות איננה רעיון אנכרוניסטי? ההתעלמות מהבעיה הדמוגרפית היא נחלת הסמול הלבן שמציף את המדינה באוכלוסיה לא יהודית כגון : פלשמורה בצבע לבן ממזרח אירופה,פלשמורה בצבע שחור מאתיופיה,מאות אלפי עובדים זרים,עידוד ממסדי של התבוללות.... האם כשאתה מדבר על הסוגיה הדמוגרפית אתה מודאג ממספר המוסלמים או משיעור היהודים באוכלוסיה? הבעיה של ישראל היא אנשים מסוגך ומסוגו של אלכסנדר מאן.אנשים החולמים לחיות במדינה מערב אירופאית ובמקום להגר לשם מנסים לכפות זאת על כולנו.אנשים,אשר בשל תסביכי נחיתות תרבותיים ואנטומיים שלהם,החליטו שמערב אירופה היא איזו פסגה תרבותית-ביולוגית שיש לשאוף אליה ע''י חיקוי והתבוללות. ומעל הכל מעוררת גיחוך במיוחד הנחת היסוד שלך כי אם תחקה את מערב אירופה בצורה אובססיבית וגלותית תהפוך להיות מערב אירופאי בסופו של יום. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מספר ערעורים והרהורים בנדון |
|||
|
|||
1. נישואין אזרחיים נעשים בחו''ל. בארץ נעשית נישואין קונסולריים במידה ואחד מבני הזוג הוא גם אזרח חוץ. גירושין אזרחיים נעשים כרגיל בבית משפט (אם לא בהסכמה). המדינה אינה ריבון גם לא בנישואין דתיים, כי נדמה לי שעדיין רק אלוהים הוא הריבון על בני אדם. אבל המדינה לא שינתה את חוק הנישואין מהמקובל בסטסטוס קוו הקיים מאז קום המדינה בעניין זה. 2. מדינת ישראל לא דומה לשום מדינה שתביא לפנינו. משום שהעשייה חשובה יותר מהדיבורים. אולי מדברים אצלנו הרבה, אבל מה שבונה את המדינה זו עשייה, המתנהלת באופן חריג לטובה - גם במדע, גם בחקלאות, גם בתשתיות. אנחנו מרבים לבקר את העשיה כי אנחנו רואים את החצי הכוס הריקה. ממשל תקין ימלא את כל הכוס בעשייה. קביעתך כי אנחנו דומים ''למזרח גרמניה ודרום אפריקה, עליהן השלום, משום שהמילה בה חשובה מן המעשה, והאידיאולוגיה חזקה מהמציאות.'' לא מחזיקה מים. נניח שטיעונך היה שריר וקיים, אז מה זה היה צריך להביע? מה רע שהמילה חשובה מהעשיה והאידיאולוגיה מהמציאות? קביעה כזו לא מתייחסת כלל להבדלי הערים אם קיימים בכלל בין דיבור לעשייה ובין אידיאולוגיה למציאות. הלוואי והיה לנו ממשל ציוני חכם ותקין שמדבר הרבה ועושה הרבה. שהוא מלא אידיאולוגיה כאשכול בשל וגם מממש את המציאות. מה רע בכך? אתה טועה בגדול, כי האידיאולוגיה והדיבור אינם קללה. אידיאולוגיה ודיבור גבוה קיים גם בארה''ב (ושם מתנהלים ויכוחים אידיאולוגיים רציניים למשל בנושא מקומה של הדת בחינוך, מאבק בין הליברלים לשמרנים על קיומם/אי קיומם של סממנים דתיים בחינוך, בפומבי ובאתרים ממלכתיים. בימים אלה מתווכחים שם על האם מותר או אסור להזכיר את הסילבסטר וראש השנה האזרחי במונחים נוצריים). בפועל כמו שאמרתי אנחנו מדברים וגם עושים, אולי לא מספיק, אבל עושים ציונות. האידיאולוגיה דווקא נחלשה ונותנת למעשה לשלוט. עד כדי כך האידיאולוגיה נחלשה על כי יש צורך להחזירה, ודווקא שרת חינוך מהשמאל השמאלני מנסה להחזיר למערכת החינוך קצת לימודים של פעם וימיאה לסיורי שטח של תלמידים למקומות המוזכרים בתנ''ך, ביישוב הארץ לאורך הדורות, למפעל הציוני ולמלחמות ישראל. מול מדינות עויינות ניצבים עם כל 'כלי הנשק'. אין לראות אידיאולוגיה כנפרדת ממעשה. אלא המעשה חייב להיות בכוונה למימוש האידיאולוגיה. אין הם סותרים האחד את השני. המקרים של מזרח גרמניה ודרום אפריקה לא דומים למקרה של ישראל גם לפי הסברך החדש. כמו שאמרתי מקודם, לגרמניה ולדרום אפריקה לא היה סכסוך של ממש עם מדינות או ישויות חיצוניות. והן גם לא נוצרו יש מאין. אף אחד מבחוץ לא איים להשמידן ואותן בלבד. מזרח גרמניה קרסה רק כאשר קרס הגוש המזרחי שהחזיק אותה. דרום אפריקה הישנה קרסה רק כאשר המיעוט הלבן הבין שאין לו כוח לשלוט בלעדית במדינה. ארה''ב שאתה מעיד עליה כמדינת הגירה הופכת לספרטנים, סוגרת גבולותיה ונלחמת במסתננים. רוצה לומר - שלא אופיה של ישראל מכתיב את מהלכיה אלא האיום החיצוני עליה. כמו שכל מדינה נורמלית ומאויימת נוהגת מאז 2001 (והם נוהגים כמו ישראל - ארה''ב, בריטניה, דנמרק, אוסטרליה...). אצל ישראל הבעיה שונה בתכלית - כאן ישנם ציבור אנשים - שנקראים פלסטינים - שרואים בישראל ממלכה זרה שאין מקומה במזרח התיכון, לא מכירים בקיומה ורוצים להחריבה בכל דרך. ישראל היא מדינה, היחידה בעולם הנלחמת על קיומה. ישראל היא מדינה היחידה בעולם שגורים רבים, כולל במערב, לא מפסיקים לשאול האם הקמתה היתה טובה לאנושות? האם קיומה מוצדק ולגיטימי? זה לא נשאל מול אך מדינה אחרת. אפילו לא מול גרמניה המזרחית. החברה הישראלית אינה לוקה בשום 'עיוורון מסויים' בבואה להבין את מהותה הפנימית: כאן מבינים היטב את משמעותה של הציונות ומתקיימים דיונים ענפים לא רק באינטרנס, אלא גם בבתי אולפנא, באוניברסיטאות, במכוני מחקר, בבתי ספר. לישראלי הממוצע אין ספק מה מקומה של מדינת ישראל בחייו וברצף הקיום היהודי. הבעיה שלנו שאנחנו מבקשים אישור מכל אחד על דרך חשיבתנו והגדרת מטרות המדינה. אני אינני נדרש כל פעם שאיזה מנהיגון ערבי או מערבי יצדיק את קיומה של ישראל, ואני אינני מרגיש שאני צריך להסביר או להתנצל. מדינת ישראל תתקיים ביי הוק אור ביי קרוק בכל מקרה. איומים חיצוניים ייורטו בכוח נגדי ובעוצמה הכרחית לשבירתו. אנחנו מגיעים לנוסחה שבה כל פגיעה פיזית בישראל תיגרום לפגיעה פיזית בכל המזרח התיכון. האינטרסים של מדינות ערב הסוניות הוא לשמור על ''שקט תעשייתי'' ומולן צריך לבצר את הביטחון והשיתוף הכלכלי שיביא אחריו את השלום. בתוך כך יימצא פיתרון אחר מציאותי יותר לבעיית ערביי ארץ ישראל. המתח האידיאולוגי בישראל הוא די רוגע. הביטויים שמתעופפים מעת לעת בפורום אינם ביטוי נאמן למה שקורא במציאות. המציאות שקטה ורגועה יותר. אולי רק במקרים קיצוניים ולעיתים נדירות אנחנו שומעים על קולניות וקיצוניות, וזה על רקע מעשים קיצוניים שבד''כ אינם מקובלים על חצי אחד של האוכלוסיה. 3. נחכה לקרוא דבריך. בעקרון בעיות בקשרים אינם דווקא קשר בעייתי. 4. שאלת הגבול עמוקה יותר ממקומות קדושה. ועל זה אולי אענה לך יותר מאוחר. 5. נדמה לי שביטויי שואה נפוצים יותר באינטרנט ולא ברחוב, באקדמיה או בפוליטיקה. 6. עניין הגטו אינו עניין למדידה כמותית אלא לתחושה. וישראל של היום לא מקיימת תחושה של גטו. וזהו. אני הבאתי את קשריה הענפים של ישראל עם חו''ל, כולל דרך מעברי הגבול עם ירדן ומצרים, שמורידים את תחושת הגטו. וכל זאת למרות איום ההשמדה האיראני. מה שנקרא, החיים הם מבחן ההוכחה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי